לפני מספר ימים חשבתי על רעיון להרפתקת קונספירציה. הכל התחיל בכך ששמעתי ברדיו על תערוכת עולמות הגוף ועל כך שארגון זק"א מתנגד להצגתה במדעטק שבמוזיאון הלאומי למדע בחיפה. כבר ראיתי בעיני רוחי את ההרפתקה ואת הקרב המסיים אותה:
חיפה, אפריל 2009. השב"כ מקבל התראה על כך שקבוצת דתיים קיצונית עומדת לבצע פעולות אלימות על מנת למנוע את הצגתה של התערוכה "עולמות הגוף" בחיפה. יחידת שב"כ מקבלת משימה: עליכם לחקור אודות אותה קבוצה ולמנוע ממנה את האפשרות לשבש את אורח החיים התקין בישראל.
מספר ימים לאחר מכן למעלה מ-200 גופות מתעוררות לחיים. הן מגנות על מקימן כנגד יחידת השב"כ. מקים הגופות לחיים הוא מכשף עברי לבוש שחורים אשר מטיל כשפים בעזרת הכוחות העצומים שתורת הקבלה מספקת לו.
סיפרתי על הרעיון לאבא שלי. "תזהר", אמר לי, "מישהו עלול לחשוב שזה אנטישמי או אנטי-דתי". אני בסך הכל רציתי הרפתקה עם רמת מיגנב גבוהה ומצאתי את עצמי מסתכן בשנאת דתיים ובאנטישמיות.
אולי אותם מכשפים יהיו מצרים, חשבתי, שמשתמשים בקללות פרעונים עתיקות? לא, אז אני גזען ויש לי משהו נגד ערבים.
אולי אני (תוך שימוש בתרגיל קלאסי להעתקת הרפתקאות) אחליף בין הרעים לבין הטובים? לא, אז אני פרו-דתי, מביע מחאה על קיום התערוכה ומעביר ביקורת על השב"כ.
מה אני עושה אם אני רוצה את ההרפתקה הזאת, אבל פוליטיקלי-קורקט? אם אני רוצה משחק שולחני רגיל (בלי שתי קבוצות עם שני מנחים, בלי שחקנים שמשחקים כמה דמויות, פשוט משחק שולחני), אני צריך לבחור צד. אני לא רוצה לבחור צד. ואם לבחור צד, איזה צד? הבחירה שתהיה הכי פוליטיקלי-קורקט תהיה להחליף בין הטובים לבין הרעים. יש רק בעיה אחת עם זה: כל הרעיון התחיל מהקרב המגניב שבו כל הגופות בתערוכה מתעוררות לחיים. לא מובטח לי שהשחקנים באמת יתנו לי את מבוקשי. גם אם כן, אני אשחק את הצד שנלחם נגד הגופות. רמת המיגנב ירדה פלאים.
הרעיון הבא שחשבתי עליו הוא לשנות תפאורה. בעולם בדיוני כלשהו יש תערוכה של גופות של יצורים כלשהם. הגיבורים (יהיו אשר יהיו) יוצאים כנגד המכשף. זה יכול לעבוד. הבעיה היא, שוב, רמת המיגנב. כשאני מוציא את זה מעולמנו ובוחר בדמויות שאינן שייכות למציאות שלנו, אני מאבד משהו. אני רוצה להשאיר את זה קרוב.
היום דיברתי עם אחותי. סיפרתי לה על כל זה. היא אמרה שלדעתה אבינו מגזים. איש לא יאשים אותי באנטישמיות או בשנאת דתיים. הרי מדובר, לטענתה, בקבוצה קיצונית ובלתי מייצגת. אמנם לא כך ראיתי את הדברים במקור, אבל דבריה הובילו אותי אל התשובה. הופתעתי מעט מכך שאלמנט שאני מתייחס אליו לרוב כקומי, הקצנה, השלים את הרעיון שלי:
חיפה, אפריל 2009. השב"כ מקבל התראה…
מספר ימים לאחר מכן למעלה מ-200 גופות מתעוררות לחיים. הן מגנות על מקימיהן כנגד יחידת השב"כ. מקימיהן הם מכשפים לבושי שחורים. הם חברי כת סודית שמנסים להשתלב בקהילות דתיות על מנת להסתיר את פעולות הכת. קסמיהם השחורים של המכשפים מפעילים את הגופות, שנאבקות באנשי היחידה. לא רחוק משם נמצאים האנשים בהם השב"כ חשד בתחילה. הם בבית כנסת ברמת ויז'ניץ, מתפללים ומקוים שהיחידה תצליח במשימתה.
ההקצנה עשתה את העבודה. יש לי רעיון מגניב להרפתקת קונספירציה (אפילו יותר קונספירטיבית מההרפתקה הראשונה עליה חשבתי), והיא לא תעליב אף אחד (מלבד אולי כמה חברי כת סודית).
למען האמת, אני לא חושב שאני אמשיך לכתוב את ההרפתקה הזאת, אלא אם פתאום תצוץ פעילות שתצדיק כתיבת משחק חד-פעמי. סביר להניח שזה יהיה עוד אחד מהרעיונות האלה שמגיעים לאורך השנה, כשאין לי מה לעשות איתם (משום מה הם אף פעם לא מגיעים לקראת ביגור). קוראים יקרים, אתם מוזמנים להשתמש ברעיון הזה. אם מישהו באמת עושה את זה, אני מבקש לקבל בסוף את ההרפתקה. מעניין אותי איך זה יצא.
לא הבנתי מה בדיוק קומי פה…
לרוב, כשאני ניגש לז'אנר מסויים, יש לי ארגז כלים שמשוייך לז'אנר הזה. הקצנה או הגזמה איננה בארגז הכלים של קונספירציה, אלא בארגז הכלים של קומדיה. ההקצנה היא יסוד בסטירה ובנונסנס. עד עכשיו היא לא הייתה בארגז הכלים שלי בנושא קונספירציה. במקרה הזה, דווקא הקצנה, כלי שמשוייך אצלי לקומדיה, סידר את הקונספירציה.
סוגייה מעניינת אתה מעלה כאן, שאכן עולה כשמנסים לנצל את המאגניבות של משחק שקשור לעולם האמיתי.
פתרון יותר קלאסי להמנע מהאשמות של אפליה, סטראוטיפיות, ואנטי-ות הוא לייצג את הקבוצה שאתה מפחד להעליב לא רק בתור הרעים – נגיד, אם חלק מהטובים היו דתיים/חרדיים/מכשפי-קבלה, או שכאלו היו משתפים פעולה עם השב"כ. במקרה כזה, הטריק הוא לא לעשות את זה מלאכותי מדי.
בכלליות אני יכול להזדהות גם עם הצד השני. פנאטים דתיים זה כלי נוח לכותב להתניע עלילה בלי להשקיע יותר מדי, אבל היא אכן יוצרת את התחושה שהכותב משווה בין דתיים לפנאטים – שהוא לא מצליח לחשוב על מניע יותר טוב לרשעים שלו מאשר טירוף, ושהוא חושב שמועמדים טבעיים לטירוף הם הדתיים. התחושה הזו עולה גם כאשר באמת דת נראית כמו מניע מוצלח ומתאים למשהו – כי עדיין אתה מתאר אותו כהולך יד-ביד עם טירוף, קיצוניות, וכד'.
מה קורה אם אתה משאיר את המוטיבציה של הדת, אבל במקום שהאנשים האלו יהיו "סתם" קיצוניים, תשנה את העולם להיות כזה שבו הפעולות שלהם הרבה פחות מטורפים? זה בכל מקרה יוסיף אמינות למשחק שלך, כי בוא נודה באמת, אם היתה איזושהי קבוצה קיצונית שיכולה להחיות גופות, היינו צריכים לשמוע עליה מזמן – מה, הם לא היו קיצונים לפני שהתערוכה הגיעה? לא היה להם מה לעשות עם הכוחות העצומים שלהם? הם התחבאו בשקט?
תאר, נגיד, עולם דומה לשלנו, אבל שמקובל בו שאכן יש אנשים עם כוחות קבליים. הם מיסתוריים ושקטים, אבל הם בהחלט תורמים מידה רבה של לחץ וחשש כשמדברים על הסטטוס-קוו ועל הפרדה בין דת ומדינה… ואז התערוכה, במובן מאוד משמעותי, היא מיועדת גם להוות מחאה כנגד הדתיים. אולי אפילו מחאה נועזת, אולי נועזת עד גבול הטפשות והרוע – אולי מלבה את הרוחות בדיוק מתי שהיה יחסית שקט ומאוזן. עם השינוי הזה, הקבליים הופכים להיות נורמה ולא קיצון, ועם זאת נורמה שבבירור שונה מהדתיים של העולם האמיתי – ולכן משליכה עליהם הרבה פחות, ולא פוגענית כלפיהם. וביחד עם זה, גם הצד השני הוא חמום-מוח, הוא לא מושלם או תמים, וכבר את את התחושה של מלחמה בין שחור ללבן. הכרה במורכבות יכולה לעשות את כל ההבדל.
אה, והשורה מכשף עברי לבוש שחורים אשר מטיל כשפים בעזרת הכוחות העצומים שתורת הקבלה מספקת לו צריכה למות מוות ארוך בייסורים. בעיני רוחי אני רואה איזה סבל שמן, שמסביר, "היי, כן, כאן אריק מתורת הקבלה, תשמע, בדיוק נגמרה לנו האספקה של הכוחות העצומים, אבל שבוע הבא מגיע לנו סטוק חדש, בסדר?"
אני מקבל את דבריך (אפילו את הפסקה האחרונה, שבה אתה מעליב בבוטות את הניסוח של הפוסט שלי).
שאלת:
מה קורה אם אתה משאיר את המוטיבציה של הדת, אבל במקום שהאנשים האלו יהיו "סתם" קיצוניים, תשנה את העולם להיות כזה שבו הפעולות שלהם הרבה פחות מטורפים?
אתה ענית על השאלה הזאת בעצמך, ועשית זאת טוב. מבחינתי (וזה רק אני, שתמיד מנחה משחקים שמבוססים על העולם שלנו) אם אני מזיז את זה לעולם דומה לשלנו, אבל בכל זאת שונה באופן מובחן, אני מאבד משהו (אני אפילו לא יודע להגיד למה, זה פשוט נשמע לי פחות מגניב).
שאלת גם:
מה, הם לא היו קיצונים לפני שהתערוכה הגיעה? לא היה להם מה לעשות עם הכוחות העצומים שלהם? הם התחבאו בשקט?
כן, הם היו קיצוניים. כן, היה להם מה לעשות עם הכוחות. כן, הם התחבאו בשקט. זה טיבה של קונספירציה. אנחנו לא שומעים עליה עד שמישהו בה מפשל. ברעיון הזה צריך לבחור אם מישהו בקונספירציה פישל לפני שהשב"כ התחיל לחקור או אחרי. אני באופן אישי הייתי קובע שההתראה שהשב"כ קיבל הייתה התראת שוא וש(לכאורה) פעולה שהדמויות ביצעו גרמה למישהו מהכת להיות פרנואיד ולעשות שטות שחשפה את הכת. כאמור, זה רק אני.
בנוגע לסטוק חדש של כוחות עצומים, מכיר שיטות שמשתמשות ב"מאנה"?
חבל.
דווקא נשמע כרצועה מוצלחת למדי בשביל ה"אייקון" הזה.
גיל: קודם כל, התנצלותי על הפסקה האחרונה. לא אהבתי את הניסוח, אבל אני מקווה שהיה ברור שההגזמה הפרועה היתה מבודחת. לא התכוונתי להעליב, והייתי צריך להזהר קצת יותר עם הניסוחים המבודחים שלי.
אני יכול להבין למה ניתוק מהעולם האמיתי, גם אם קטן יחסית, יוריד בעיניך את רמת המגנב. מה שכן, לטעמי האישי (כי אנחנו אכן מדברים כבר כמעט בלעדית ברמה של טעם אישי), משחקים שנצמדים כל כך בדבקות לעולם האמיתי הם מאוד קשים לביצוע אמין, כי (כמו הדוגמה של הכת שהתחבאה עד כה) מאוד קשה לתאר שקיימים דברים כאלה בעולם ואיכשהו אף אחד לא שם לב ולא קרה עם זה שום דבר. מצד שני, נשמע שאתה יותר בכיוון של רמת מגנב גבוהה, וההצדקת אמינות העולם לא מפריעה לך יותר מדי, שגם זה סבבה.
קודם כל, לא נעלבתי. גם התגובה שלי הייתה מבודחת.
אמינות העולם כן מפריעה לי. בגלל זה אני כותב מעט הרפתקאות ולוקח לי המון זמן לכתוב אותן. אני דואג לכך שהשחקנים לא ירגישו שהעולם לא אמין (גם אם לי ברור שמדובר באבסורד גמור). זה קשה, אבל לא בלתי אפשרי.
לדעתי אתה קצת מגזים בפוליטיקלי-קורקטיות. בכל קבוצה של אנשים יש אנשים רעים ואנשים טובים, אנשים שמוכנים לעשות יותר ואנשים שמוכנים לעשות פחות. העובדה על פני השטח היא שקיימים דתיים שמתנגדים לתערוכה, והעובדה על פני השטח היא שיש דתיים שנוקטים בפעולות אלימות כנגד דברים שהם לא מרוצים מהם – העניין עם מצעד הגאווה בירושלים הוא דוגמא די בולטת, אני מניח. ובאופן כללי, כמעט בכל קבוצה של אנשים יש כאלה שנוקטים בפעולות אלימות כנגד מה שהם לא רוצים שיהיה. ה-premise של המשחק לא עד כדי כך מרוחק מהמציאות (פרט לעניין עם מכשפים קבליסטיים שמקימים גופות לחיים, כמובן). אם מישהו חושב שעצם העובדה שאמרת שיש דתי רע אחד, או קבוצה רעה של דתיים, אומר בהכרח שאתה חושב שכל הדתיים מרושעים ומנסה להסיט נגדם – זאת הבעיה של המישהו הזה, לא שלך.
אם מישהו מריץ משחק שבו יש מאפיונרים רוסיים מרושעים וחסרי רחמים עם קסמי וודקה, אני לא חש צורך שיהיו שם גם רוסים טובים ונחמדים כדי שאוכל ליהנות מהמשחק.
ועם זאת, שים לב שלא עלתה לאף אחד המחשבה שהזוממים יהיו פעילי זכויות-אדם שמתנגדים לתערוכה בגלל השמועות שהרבה גופות הגיעו מנידונים למוות בסין בניגוד לרצונם.
זה כי התקשורת – היא שמאלנית. נו באמת זיו. המחשבה לא עלתה לאף אחד כיוון שהארגון שמתנגד לתערוכה עושה זאת למהדרין.
"למהדרין" במקרה הזה זה אומר "ע"י פנייה לתקשורת ואיום פנייה לבג"ץ." וארגונים אחרים שמתנגדים לתערוכה לא חסר.
"למהדרין" במקרה הזה אומר שיש סבירות "מעט" יותר גבוהה שאיזושהי התנגדות מחוץ לכתלי הטלויזיה (שלא נאמר חלילה אלימה) תבוא מצד אנשים שמונעים על ידי… ובכן (סליחה על הביטוי) – דת.
אני לא מתווכח איתך שקיימת הטייה כזו, אבל תסכים איתי שמה שאנחנו עכשיו הגענו אליו הוא סטראוטיפ גס, וזה בדיוק העניין. אם לדתיים (או כל קבוצה אחרת) יש סיכוי קצת יותר גבוה להגיע למאבק אלים, אבל בגלל ההטייה הקטנה הזו יש מספר עצום וחסר-פרופורציה של סיפורים, סרטים ומשחקים שמציגים את הקבוצה הזו בתור התוקף האלים – אז קשה לבוא בטענות לאלו שאומרים שכל מופע ומופע של ייצוג סטראוטיפי כזה הוא פוגעני בפני עצמו. מה שאתה אומר הוא שאכן יש כאן שימוש בסטראוטיפ רדוד ופוגעני, אבל אתה מצדיק אותו בזה ש-1) זה נוח ליצירת המשחק ו-2) קיים איזהשהו גיבוי מזערי שממנו הסטראוטיפ נובע.
ומעבר להתלבטות המוסרית/פוליטית גרידא, תן לי גם להצביע על אחד מהעצות המפוצות של מר א.ס. קארד: אל תלך על הרעיון הראשון שלך. אל תלך על הרעיון הברור ביותר, כי בסבירות גבוהה, הוא יהיה סטראוטיפי, מוכר, ועייף. תחשוב על וריאציות, אלטרנטיבות, תחפור קצת, ותגיע לדברים עוד יותר מעניינים. חרדים כועסים זה כבר נדוש. מכשפים מצרים זה גם בעייתי, אבל לפחות זה יותר יוצא-דופן. עם קצת חפירה, אפשר להעלות הרבה אפשרויות אחרות. אולי מי שהעלה אותם זה מישהו שרוצה לגלות מפי הגופות עצמן מאיפה הן מגיעות, ולהכריח את ישראל להחזיר כל אחת ואחת מהן לקבורה נאותה לבחירתם? פתאום יש לך לא רק דמות אויב, אלא גם מטרה שהוא מנסה להשיג, והמניעים שלו הם יותר מורכבים ומובנים לשחקנים ולדמויות. אפשר גם לחשוב על עוד עשרות רעיונות אחרים לגבי מי היה רוצה להחיות את הגופות האלו ולמה, אף אחת מהן לא סבירה פחות מאשר שזה יהיה פנאטים דתיים, והרבה מהם עם פוטנציאל להיות מעניינים הרבה יותר.
לא דיברתי על מקוריות עלילתית. מהבחינה העלילתית – אני מסכים איתך לחלוטין. הרבה יותר מעניין לעשות משהו אחר.
אבל זיו, לדתיים יש סיכוי הרבה יותר גבוה להגיע למאבק אלים. זה לא סטראוטיפ גס זאת לא הקצנה. בהנתן קבוצה שמתנגדת באלימות, הסיכוי שהיא חרדית הוא גדול מאוד. זה כמובן לא אומר שבהנתן קבוצה חרידית כלשהי, הסיכוי שהיא תתנגד באלימות לעניין הוא גדול. אין שום קשר בין השניים. דת היא מהגורמים המובילים לאלימות לאורך ההיסטוריה האנושית. אם חלק גדול מהאלימים הם דתיים, כמובן לא אומר שחלק גדול מהדתיים הם אלימים. זה כשל לוגי (נפוץ מאוד). אבל הטענה "להגיד שהאלימים הם דתיים זה סטריאוטיפ גס! מה, רוב הדתיים אלימים?!?!?" היא כשל לוגי זהה.
ולכן סיפור על קבוצה אלימה ללא מניעים דתיים יהיה מעניין יותר – כי זה סביר פחות.
לדעתי אתם מתייחסים יותר מידי לסטריאוטיפ עצמו. אותי באופן אישי זה לא מעניין, ולא על זה כתבתי. כתבתי בדיוק על התחמקות מהסטריאוטיפ (כי סטריאוטיפ תמיד אינו פוליטיקלי-קורקט). הסטריאוטיפ הספציפי בו השתמשתי אינו מעניין לדעתי.
אני יכול להעיד שהבחירה שלי בדתיים הייתה מסיבה אחת בלבד: שמעתי את יו"ר זק"א מדבר ברדיו נגד התערוכה. זהו. לא הלכתי לחפש מתנגדים אחרים. הם גם לא עניינו אותי. שמעתי על ההתנגדות של זק"א ממספר כיוונים (עיתון, רדיו, טלויזיה, אינטרנט) וחשבתי שהרבה אנשים יכירו את הסיפור הזה. פשוט בחרתי להתבסס על הרעיון שהכי סביר שיהיה common knowledge. זה הכל.
בנוגע למקוריות העלילה, יש על מה לדבר. אני רק אגיד שלדעתי הסביר, הבנאלי והסטריאוטיפי הם כלים בסיסיים וחשובים במשחקי קונספירציה. אני לא אפרט על זה כאן, חכו לפוסט…
מיכאל, תן לי להחזיר אותך לאיפה שכל זה התחיל: בפסקה הרביעית של הפוסט המקורי.
סיפרתי על הרעיון לאבא שלי. "תזהר", אמר לי, "מישהו עלול לחשוב שזה אנטישמי או אנטי-דתי".
אף אחד לא אומר אפילו לרגע שהמחשבה של גיל להשתמש בחרדים היא בעצמה לא בסדר. אף אחד לא אומר שגיל הוא אנטי-דתי, או שהרעיון למשחק הוא אנטי-דתי, או שום דבר אחר כזה. הטענה היחידה היתה שהשימוש בסטראוטיפ הזה יכול, גם ללא שום כוונה מצד המחבר, להיתפס ע"י רבים כאנטי-דתי ופוגע. אתה לא יכול לפרסם טיזר שהוא פתח מובהק למה שאתה מכנה, בצדק, "כשל לוגי נפוץ מאוד", ואז לצפות שאף אחד לא יפול בו, או להגיד ש"זו בעיה שלהם." אנשים הולכים לקחת מהטיזר ומהמשחק את מה שהם ייטו או יחליטו לקחת, ואם מראש אתה מטה אותם לכיוון מסוים, אז או שתצטרך לעשות משהו בתוכן כדי לשנות את ההטייה הזו, או שהם יישארו איתה.
מעבר לכך, ההסבר שלך עזר לי להגיע לאבחנה כלשהי לגבי הבעייתיות של שימוש בסטראוטיפים בצורה הזו. אתה צודק לחלוטין שכשהשאלה היא "מי הכי סביר שיגיע להתנהגות X?", התשובה היא כנראה "אלו שבאופן סטראוטיפי מתנהגים בצורה X." זו הסתברות מותנית – בהנתן שמישהו מנסה להבריח נשק לתוך מטוס הכי סביר שזה יהיה מוסלמי; בהנתן שמישהו מתנגד לתערוכת אומנות פרובוקטיבית בצורה אלימה, הכי סביר שאלו יהיו חרדים, וכו' וכן הלאה. וזו אכן השאלה שהמנחה שואל: אני צריך כאן אלמנט שישחק תפקיד, מי הכי טוב שזה יהיה? אני רוצה דרמה על המטוס, מה הכי סביר שייצור את זה? אני רוצה סיבה להקים לתחייה את כל הגופות בתערוכה, איך זה יכול לקרות? ואז ההסבר שלך הוא בהחלט נכון.
אבל השחקן (או הקורא, או הצופה) לא מגיעים לזה מהנקודה הזו. להם אתה מנסה למכור את שרשרת ההתרחשויות כמשהו סביר ואמין – וזה אומר שהם לא יוצאים מתוך נקודת ההנחה הראשונית שעליה אתה ביססת את כל הבנייה שלך! אתה הנחת שיש חטיפת מטוס, אז החלטת שקיים מוסלמי. אבל הם רואים שדווקא נוכחות המוסלמי גוררת את חטיפת המטוס. שאלת מי הכי סביר שיתנגד באלימות לתערוכה, וענית שהחרדים. אבל לשחקנים אתה חייב להציג זאת בתור: קודם יש חרדים, ורק בגלל זה יש התנגדות אלימה.
המעבר מהיוצר אל הצופים לוקח בדיוק את הכשל הלוגי שאתה תיארת, ויוצר את הרושם כאילו הוא נכון בכל זאת. זה לא בכוונה, זה לא מוחלט, ולפעמים גם קיימת הבנה כלשהי מצד הצופים שקיום קונפליקט כלשהו הוא חובה סיפורית ("כל המשפחות המאושרות הן אותו הדבר…"). ועדיין, אני חושב שזה בדיוק מה שהשימוש בסטראוטיפים בצורה הזו עושה, ולמה אני הייתי מתאמץ מאוד (גם בלי קשר ליתרונות היצירתיים/סיפוריים…) כדי להמנע מזה.
גיל – תודה על ההערה האחרונה שלך; בהחלט במקום. אני חושב שהשיחה ביני לבין מיכאל היא די מייצגת לכל שימוש דומה בסטראוטיפים, אבל באמת הזכרת לי לדבר בהכללה ולא להיטפל לדוגמא הספציפית בתגובה הזו, ולדעתי יצא מוצלח יותר…
פינגבאק: זה נשמע לך בנאלי? זאת קונספירציה! | משחק בתיאוריה