לקוח יקר,
בבקשה, הפסק לספר לי על הדמות שלך. הבנתי ששיחקת AD&D לפני התיכון, וואו כמה זה מעורר נוסטלגיה, בעצם שיחקת את הגרסה הראשונה-ראשונה שהגיעה לארץ, זה היה ה-D&D המקורי, איך זה היה נהדר, איך הגנב שלך דקר בגב את הקוסם באמצע קרב עם גובלינים כי שיחקת דמות רשעית.
אתה לא מיוחד. מספר פעמים בחודש נכנסים לחנות אנשים ממש כמוך. לפעמים אני חושב שכל אדם בארץ מעל גיל 20 שיחק מו"ד לפני התיכון. (וכולם עשו את זה אולד-סקול וחושבים שככה משחקים, אבל זאת כבר תלונה אחרת).
רוצה להיות מיוחד? רוצה לעשות משהו יוצא דופן? תחזור לשחק. היה שונה, עשה משהו מועיל – במקום רק לדבר על זה, חזור לשחק. לא, היום כבר אין זמן, לא, אנחנו כבר לא ילדים, לא לא לא לא. כשאני שואל אותם למה שלא יחזרו לשחק, כולם אומרים לא ומתבדחים. היה יוצא הדופן – היה השחקן הותיק שחוזר לשחק. משחק התפקידים לא חייב להיות משובץ רק לתחום הנוסטלגיה של חייך.
זה כיף לשמוע אנשים מדברים על המשחקים הישנים שלהם, אך באותה המידה, זה מתסכל. כי ככל שאתה מתלהב יותר מאיך ששיחקת, כך תאכזב יותר העובדה שלא תשוב לכך, ושהדבר היחיד שעוצר אותך הוא אתה ותפיסותיך העקומות שלא לצורך. מבחינתך המשחקים הם משהו שזוכרים, לא משהו שעושים.
במקום זאת, הרם את הדגל. נסה להיאחז בהצעות שאני מטיח בך, לפחות באחת, אפילו אם הסיכוי נראה כל כך קלוש שיצא מזה משהו, כי גם מאיפה תאסוף חברים, ומי בכלל ינחה, ואף אחד לא זוכר את החוקים וכו'. ואם בך כבר לא בוערת האש, לפחות העבר את הלפיד הלאה. היה כמו האבא שהיה כאן לפני כמה שבועות, שהתחיל להריץ לבנו מו"ד, כמו שהוא זוכר מפעם – עם הספרים הישנים, אבל בכוונה מלאה להמשיך הלאה, לא כמשחק חד פעמי. הוא בא כדי לקנות את מו"ד 4, כדי שיהיו עוד ספרים, כדי שהמשחק יהיה חי ולא מאובק, כדי שלבן שלו יהיה איך להמשיך ולהתקדם.
אחרת, לצערי, נשאר ארץ מפגרת מכל בחינה תחביבית.
מחיאות כפיים סוערות!
ובנימה דומה אבל אחרת- החלטתי להתחיל להריץ לזאטוטים בכנסים.
אני יודעת, אני לא הראשונה, ומקווה שלא האחרונה.
וזה נכון שיותר כיף להריץ עלילות 'הו!' לחברים שלי.
אבל בחייאת, משחקי תפקידים זה דבר חי, לא מומיה מאובקת על המדף.
(המשך) מצטערת, התגובה טרם זמנה-
ובגלל שזה תחביב חי, צריך בו עוד אנשים. חדשים. כאלה שיבואו עם רעיונות משלהם, כאלה שיבואו ויתלהבו בטירוף וישקיעו את התיכון *שלהם* בלהרים כנסים.
(זה היה רגע של 'הו!' עם מבט קדימה צופה מהמרפסת)
אז את בעצם מריצה מ"ת לילדים והו! לעצמך.
מצחיק שאתה כותב את זה, כי ממש עכשיו חזרנו אני והקבוצת משחק שלי לעשות קמפיין מוד.
אנחנו ממש נהנים, ומגלים שהשיטה, לא חייבת להשפיע על המשחק!
נ.ב, איך 4?
אני שומע המון אנשים אומרים לי "היא הרבה פחות טובה משלוש,"
וצד שני גם הרבה אנשים אומרים לי "היא הרבה יותר טובה משלוש"
אז תהיתי האם יש מקום באינטרנט שפורס את ההבדלים המשמעותייים בין השניים שאני אוכל לראות לבדי אם אני אוהב את המשחק החדש?
לי זה נשמע שהשיטה דווקא משפיעה על המשחק – אבל לטובה. אלא אם כן אתם מבלים את פגישות המשחק בלהתעלם מהשיטה או בלהילחם נגדה – הידד! אתם משחקים מו"ד, השיטה משפיעה על המשחק – ולטובה.
לי זה נשמע נהדר. ככה גם אני אוהב לשחק.
כרמל – ערן מפרט בבלוג של טקטיקה את השינויים במהדורה 4:
http://www.tactica-games.co.il/wp/?page_id=283
אם כי אני מתארת לעצמי שהדרך הכי טובה להכיר באמת את ההבדלים היא לשחק בשתי השיטות.
טוב, חשבתי על זה קצת, אז ככה.
קודם כל, תודה אביב על הלינק.
עכשיו לעניין השיטה – משחק
אז ככה, אני מאמין שיש שיטות ניטרליות ושיטות עם השפעה,
שיטות ניטרליות, כמו גרפס למשלאין שום השפעה על הרול פליי שבמשחק, ושיטות כמו הו או וושו יש השפעה רבה על הרול פליי.
אז השאלה היא בעצם, "מוד. ניטרלי או בעל השפעה?"
אני חושב שמוד היא שיטה שצריכה ליהיות ניטרלית, אבל הרבה פעמים אני נתקל בה משוחקת כשיטה בעלת השפעה, כשיטה אפית בדרך כלל. ואני חושב שיש לזה קשר עמוק עם העובדה שהשיטה הזאת אחרי הכל, היא עדיין נוסטלגית, ועדיין מושפעת מנוסטלגיה.
מה דעתכם?
I've actually spent some of last week thinking on that issue Carmel, and honestly? There are no systems that are neutral, merely ones with a smaller footprint.
That something has a generic system doesn't mean it has no influence, but merely that its influence is not genre specific.
יש לך נקודה…
יפה. פוסט עם הרבה טעם.
העניין הוא כזה – הפוסט הזה פונה לאלה שמסתכלים על מ"ת בנוסטלגיה, משום שהיום הם כבר לא עוסקים בזה. נראה לי, עם זאת, שרוב הקוראים כאן, בבלוג הזה – עוסקים במידה זו או אחרת במ"ת, ולכן, מבחינתי, הוא מציג בעיקר את תסכולך מהתופעה. אם ברצונך להביע יותר מתסכול גרידא, אלא ממש לפנות לקהל הרלוונטי ולהשפיע, מדוע שלא תשמיע את האמירה שלך בעוד מקומות, אולי פחות אוהדים, אבל מקומות בהם האמירה הזאת באמת תעשה הבדל?
את קוראת את זה נכון.
איפה היית ממליצה לי להשמיע את האמירה המדוברת?
הבעייתיות בלהשמיע אותה במקומות הפחות אוהדים האלה היא שהם לא ממש קיימים. כלומר, אין פלטפורמה שבה ניתן לפנות לאנשים האלה, מלבד החנות, ושם יש ניגוד אינטרסים (בתור בעל חנות, זה רעיון מאד רע לומר משהו שהלקוחות שלך לא יאהבו). מצד שני, אם ערן מפרסם את זה פה, יכול להיות שמי מקוראי הבלוג שיזדמן לו לדבר עם מישהו מבין האנשים שערן כועס עליהם, ידע איך לענות להם ולמה.
ערן, פרסם את זה בחוצות העיר ובככרות. בטלויזיה וברדיו. העלה צפלין ענק לאוויר עליו מתנוססת המילים הללו.
או לחילופין, תמצא מישהו שמוכר בוטים של ספאם ותפיץ את זה למיליון כתובות דוא"ל.