עת לעשות ועת להתעסק

השחקנים שבאים אלי למשחק חד פעמי, לא יודעים מה הם אמורים לעשות במשחק. לנסות לפענח תעלומה? לפתח סצנות מעניינות? לחתור לעבר מטרת דמותם? מה לעשות? אני חייב לתת להם משהו לעשות. ולהבהיר שזה מה שעושים במשחק הזה. רצוי, כמובן, שמה שזה לא יהיה שאתן להם לעשות יהיה בנוי היטב ומעניין לעשותו. אחרת – יהיה משחק משעמם.

השחקנים שלי במשחק השבועי לא צריכים שאני אגיד להם מה לעשות. למה מי אני? מה, הם תינוקות בני שש וחצי? לא. הם לא. הם הרי משחקים במערכה הזאת כבר לא מעט זמן. מה הם צריכים? הם צריכים שאתן להם משהו להתעסק בו. נאפס חדש, שינוי בעולם המשחק, פריט מידע שהתגלה. רצוי, כמובן, שזה יהיה משהו מעניין.

למה הם לא צריכים שאתן להם משהו לעשות? כי אנחנו משחקים כבר שבועות רבים. הם כבר יודעים לבד מה הם אמורים לעשות, ויכולים להחליט לבד מתי בא להם לעשות משהו. למה השחקנים שלי במשחק החד פעמי לא צריכים משהו להתעסק בו? כי יש לנו ארבע שעות כולל אקספוזיציה וקיפול. אין לאף אחד זמן להתעסק בשום דבר.

האם אפשר להתעסק במשהו בלי לעשות שום דבר מיוחד? בטח. שחקנים יכולים להתעסק סשן שלם בחדר עם זוג עיניים על הרצפה, כמה חרפושיות טועות ושני ציורי קיר בלי לעשות שום דבר מיוחד. השחקנים, אני חוזר, מתעסקים.

האם אפשר לעשות משהו בלי להתעסק בשום דבר? בטח. אין דבר קל מלעבור משחק אקשן נפלא בלי להתעסק בדבר או מחציתו.

מתי מעניין לעשות משהו? אם יש לי מטרה ברורה, מכשול בדרך אליה, וכלים (שונים ומתאימים) לנסות להתגבר עליו. "מה השחקנים עושים"? משתמשים בכלים כדי להתגבר על מכשולים בדרך למטרה. המטרה ברורה. הדרך מתגבשת בתהליך.

מתי מעניין להתעסק במשהו? אם המשהו הזה מעניין אותי, יש בו פרטים שאפשר לתפוס, והחלטות שאפשר לקבל עם השלכות שונות שאפשר להרהר ביניהן. "איך השחקנים מתעסקים"? מפשפשים בפרטים ומהרהרים בדרכי פעולה אפשריות. הדרכים ברורות. המטרות מתגבשות בתהליך.

נדמה לי.

3 תגובות בנושא “עת לעשות ועת להתעסק

  1. 1) גם אם השחקנים במערכה שלך עסוקים ב"להתעסק", כדאי מאוד שזה יהיה משהו מעניין, אחרת המפגש עלול להסתיים בהרשה של בזבוז.
    בכל מקרה, גם אם זו מערכה של שבועות, ה"התעסקות", שהיא, בעצם, "פעילות בעצימות נמוכה" צריכה להיות משהו משני ל"עשייה", חדעתי, אחרת המערכה לא תזוז לשום מקום.
    2) אני חושב שהתכוונת לחיפושיות תועות, ולא חיפושיות טויות, למרות שגם זה יכול לקרות.

  2. אתה צודק, אבל לא במובן שהתכוונת.

    לצערי הרב מאוד, נתקלתי לאחרונה במצבור קטן של מקרים כאלה – שבהם "טעות" מכוונת מאבדת את כל הערך והחן שלה – פשוט כי היא מתלבשת על טעות שהשתרשה אצל חלק גדול ממשתמשי השפה.

    עצוב.

סגור לתגובות.