אחת השאלות הנפוצות שאני מקבל ממנחים מתחילים היא איך לכתוב משחק. אין דרך אחת שמתאימה לכולם, בעיקר בגלל המטרה של כתיבת משחק:
המטרה של כתיבת המשחק היא לספק למנחה את מה שהיא תצטרך בזמן המשחק.
זה נשמע קצת טאטולוגי, אבל זה לא. זה אומר שמה שהמנחה לא תצטרך בזמן המשחק, אין טעם לכתוב. בנוסף, מה שכותבים מראש הוא חומר עזר להנחייה, ולא המשחק עצמו. לצורך הנוחות אני ארשום כאן שכותבים משחק, אבל תמיד הכוונה היא שכותבים את חומר העזר למשחק. כיוון שאנשים שונים מנחים אחרת, הם יצטרכו דברים אחרים, וצריכים להכין דברים אחרים. זה גם אומר שמשחק שרוצים לפרסם (ושמנחים אחרים יריצו) צריך להיות כתוב אחרת מאשר משחק להרצה עצמית. אני אדגים את הדרך שבה אני כותב משחקים להרצה עצמית, ואת הסיבות לזה, במטרה לסייע למנחים אחרים למצוא תהליך כתיבה שמתאים להם. אני אכתוב כאן משחק חד פעמי, כי הכי קל לדבר על הכתיבה שלהם.
א. רעיון
השלב הראשון הוא מציאת רעיון בסיסי למשחק. זה פחות קריטי ממה שזה נשמע – משחק מוצלח מושפע הרבה יותר בזכות הפרטים הקטנים, אבל זה צריך להיות רעיון בסיסי שהשחקנים יאהבו. זה יכול להיות זחילת מבוכים או כל דבר אחר, אבל אתם צריכים לדעת מה המוקד של המשחק. בסוף השלב הזה אתם צריכים לדעת:
- מה הדמויות עושות – מה הולך לקרות באופן כללי ברמת הסיפור. זה כולל את הז'אנר של העולם והעלילה.
- מה השחקנים עושים – הרבה יותר חשוב. יכול להיות אתגרים טקטיים, פתרון תעלומה, וכו'.
- שיטה – האם אתם משמשים באחת (אני ממליץ שכן), ובאיזו.
- שם למשחק – השם אמור לזקק את הרעיון של המשחק למשהו פשוט וברור. זה לא חייב להיות שם סופי, אבל מאוד כדאי שיהיה לכם שם בשלב הזה.
בעזרת רעיון אפשר לכתוב קדימון אם זה רלוונטי, אבל ניתן לכתוב קדימון גם בסוף, או אפילו לפני שלב הרעיון.
במשחק לדוגמה שאני כותב, בא לי להריץ משהו מוסלל למדי, של פנטזיה מטורללת. הדמויות ילכו לחפש מקגאפין כלשהו, על נתיב ברור, והשחקנים יתמודדו עם אתגרים קרביים ולא קרביים. אני מאוד אוהב את גורל, אז אני אשתמש בגרסה כלשהי שלה, כנראה משהו פשוט. אני רוצה שלשחקנים יהיה ברור שזה משחק מוסלל, אז אני אקרא לו דרך האבנים הצהובות – לפחות כרגע.
ב. עולם
הרעיון נותן כיוון כללי, ובעזרת העולם פורטים אותו לדברים קונקרטיים: מקומות ודמויות. צריך לחשוב על דברים מגניבים שמתאימים לרעיון, בערך בכמות שצופים שיהיה צורך בהם. זה כמובן תלוי באורך המשחק המיועד, ובקצב של השחקנים. אני לרוב מעריך מקום ודמות לחצי שעה של זמן משחק. כלי נוח לחלק הזה של הכתיבה הוא יצירת העולם של גורל.
בשביל דרך האבנים הצהובות אני יצרתי מקום ודמות: בסוף דרך האבנים הצהובות תהייה עיר הברקת, מקום מוזר וקסום עם רמת חיים גבוהה. כולם בעיר סוגדים לקוסם, שאין לו שם. הוא פשוט הקוסם של הארץ – שעכשיו צריך לה שם. אני אקרא לו הקוסם מארץ עוץ, והוא יהיה שרלטן שמחזיק את המקגאפין. בשביל משחק מלא, כמובן שצריך יותר דמויות ומקומות. נראה לי שאני גם אשנה את השם של המשחק להקוסם מארץ עוץ.
ג. דמויות שחקנים
אחרי שלב העולם כבר יש לכם תפיסה די טובה של העולם, ואפשר לכתוב דמויות שיושבות בו טוב. אם אתם יכולים לתאם את זה עם השחקנים, זה עדיף. אחרת, תכתבו קצת יותר דמויות ממה שצריך, ותנו לשחקנים לבחור בתחילת המשחק (אלא אם יש לכם סיבה טובה לעשות משהו אחר).
שני שחקנים אמרו לי שהם רוצים לשחק. אחד מהם אמר שהוא רוצה לשחק ילדה קטנה, והשני רוצה לשחק כלב. טוב, אשמתי שאמרתי להם פנטזיה מטורללת, ולפחות הם לא ביקשו לשחק פונים. אז הם הולכים לשחק את דורותי, והכלב שלה טוטו.
ד. עלילה
התפקיד של העלילה הוא לקשור את הדמויות לעולם, ואת העולם לדמויות. צריך שיהיה משהו שהד"שים לא יכולים להתעלם ממנו, וכדאי שיהיה דב"ש שיוזם דברים. בסוף השלב הזה צריך משהו שברור שהדמויות לא יכולות להתעלם ממנו, אתגרים שהדמויות יצטרכו להתמודד איתם, ותרחיש התקדמות של העולם ללא פעולות של הדמויות.
אני רוצה להכריח את הדמויות להגיע לקוסם, אז בואו נאמר שהם הלכו לאיבוד באופן קסום – הבית שלהם עף באויר והגיע לארץ עוץ – ורק הקוסם יכול לעזור להם. אין לי כרגע דב"ש שמפריע להם, אז אני מוסיף אחד – המכשפה הרעה מהמערב. היא צריכה מוטיבציה לעשות משהו לדמויות. נאמר שהם הרגו את אחותה כשהם הגיעו לארץ עוץ והיא רוצה נקמה. אם הדמויות לא יזיזו את עצמן, היא כבר תבוא ותסבך להן את החיים. בדרך לעיר הברקת הם יפגשו כל מיני דברים מתוך העולם שכתבתי, אבל אני מוסיף אתגרים ספציפים: נאמר, למכשפה יש קופים מעופפים, והקוסם רוצה שהם יהרגו את המכשפה בשביל לעזור להם.
ה. סטטיסטיקה
אחרי שפחות או יותר הכל מונח במקום, צריך לכתוב סטטיסטיקה בהתאם לשיטה. כדאי לכתוב את הסטטיסטיקה בסוף, כי אז יותר קל לאזן אותה לאורך כל המשחק. חשוב לזכור לכתוב רק את מה שיהיה בו צורך, כי זה חלק מהכתיבה שעלול לקחת הרבה מאוד זמן (כתלות בשיטה). אם אתם כותבים גם את הדמויות של השחקנים, כדאי להשאיר חלקים לא כתובים במידת האפשר, בשביל לתת לשחקנים להתאים את הדמויות ולהפוך אותן לשלהם.
לשמחתי בגורל חלק גדול מהעבודה כבר עשיתי: יש לי כבר לפחות אספקט אחד לכל מקום ולכל דמות. אני בוחר מיומנויות חשובות לדמויות, ומוודא שהשחקנים כתבו שני אספקטים לדמויות שלהם, ואולי גם מיומנות אחת או שתיים, וכוח מיוחד או שניים. לדב"שים חשובים אני ממציא כוחות מיוחדים שמתאימים להם.
ו. עזרים מיוחדים
לא מדובר בדיוק בכתיבה, אבל כחלק מההכנה למשחק כדאי לחשוב על עזרים מיוחד שיכולים לשפר אותו. אני מאוד אוהב לתת תמונות של מקומות ודמויות (שאני מחפש בגוגל), ואחרים אוהבים להשתמש במוזיקה או פרופים. אלה דברים שמעשירים את המשחק, אבל הם לא הכרחיים ולכן כדאי לעשות אותם בסוף, אם יש זמן.
מצאתי למשחק שלי תמונות ממש טובות של דרך אבנים צהובה, ושל הקוסם.
ז. ביקורת
לבסוף, צריך לעבור על כל מה שכתוב ולראות שהוא עובד. אפשר להכנס לנעליים של השחקנים ולחשוב מה הם יכולים לעשות, ואיך המשחק יתפתח. כמו תמיד, שווה לבדוק איות ודקדוק. לקרוא שוב את כל החומר, ולראות שהוא הגיוני ואין סתירות ברורות. אם אתם רוצים להריץ משחק בכנס, שווה להריץ פלייטסט.
עברתי על המשחק, ונראה לי שהוא קצת קצר מדי: השחקנים שלי עלולים לסיים אותו מהר מדי. בשביל לתקן את זה, הוספתי עוד שני אתגרים אצל המכשפה הרעה מהמערב (עורבים וזאבים). ראיתי שלא חיברתי למשחק את המכשפה הטובה מהצפון, אז החלטתי שהיא תבוא לחפור להם קצת ותספר להם רקע על העולם.
זהו! יש לכם משחק כתוב. בפעם הבאה זה כבר יהיה יותר קל ומהיר יותר. לכו לשחק, ואל תשכחו להנות.