איך היית מתארת את הקמפיין שלך בשש מילים? שאלה קשה? שאלה קלה? אולי התשובה הראשונה שאנחנו חושבים עליה לשאלה הזו היא בכלל לא התשובה הנכונה…
בכנס ביגור הקרוב אני הולך להשתתף בפרויקט הנקרא "הקמפיין שלי", וחשבתי שיהיה מעניין כהקדמה לכנס, לדבר קצת על הקמפיינים שלי, ועל הפילוסופיה שמניעה אותי כאשר אני מתכנן, כותב, ומנחה קמפיינים. הפעם, בהקשר של השאלה שפתחה את הפוסט, אני רוצה לדבר על הקמפיין: Tidings of Winter.
הקמפיין Tidings of Winter חייב את קיומו לפורומים הכחולים של העמותה, המקום שבו דנו כל המגניבים על משחקי תפקידים לפני שעברו לפייסבוק. בין השאר, הם דיברו הרבה על הקמפיינים שלהם, שבהם חבורות יציבות של 3-4 שחקנים היו נפגשים כל שבוע במשך שנים כדי לעבור דרך עלילה מסועפת, שכולה הייתה מתוכננת מראש. היו "קמפיינים מיתולוגיים", שעסקו בערפדים או אנשי זאב או, לעתים מאוד קרובות, נסיכי אמבר, ובדיוני פורום רבים הם היוו מדד לאיך צריך להיראות קמפיין.
עד אותה נקודה (שלהי 2002) לא עשיתי שום דבר שאפשר לכנות "תכנון קמפיין". קודם הרצתי מו"ד ומוד"מ אז ציירתי מבוכים ואחר כך עברתי להריץ מרוצללים אז בהתחלה ציירתי מבוכים רק בבנייני משרדים ואחר כך פשוט תכננתי מה הנבלים עושים ואיך רצי הצללים נשכרים לעצור אותם או להרוויח מהם או להרוג אותם לאחר מעשה – לא משהו שהייתי מכנה "קשת עלילתית", גם אם זה עונה על השאלה "מה קורה בקמפיין". לא הבנתי לעומק את ההבדל בין הקמפיינים שלי לקמפיינים המיתולוגיים הללו; ההבדל העיקרי שיכולתי לראות היה שהעלילה שלהם הייתה מתוכננת מראש והקמפיין היה מתוכנן לתקופת זמן ידועה מראש, ולכן זה מה שעשיתי.
כתבתי קמפיין מבוסס על העלילה של סדרת הספרים "שיר של אש וקרח" אבל הוספתי קסם ומטאפיזיקה וסיבות טובות לכל מיני דברים, ואז חבורה של גיבורים הסתובבה ברחבי ווסטרוז, הצילה את אריה סטארק, נכשלה במניעת החתונה האדומה אבל שחררה את הצפון, ובסופו של דבר ניצחה את המהלכים הלבנים בעזרת תינוק קסום שהחזיר את הקיץ. השם של התינוק היה "קיץ". כן; זה היה כזה סוג של קמפיין.
אבל אז שאלתי בפייסבוק איך אנשים היו מתארים את עלילת הספר האהוב עליהם בשש מילים, ואיתמר קרביאן כתב תשובה מאוד מעניינת שמסבירה שזה לא מעניין לתאר את "העלילה" בשש מילים; במקום זאת מעניין יותר לעשות משהו אחר:
הפוסט מבקש לתאר את עלילת הספר בשש מילים. אבל זה לא אפשרי. הדרך היחידה, חשבתי, היא לתאר את עלילת הספר *האמיתית* – המהלכים הגדולים ביותר שהספר מתאר. מהלך דרמטי או קשת דרמטית, כמו שאומרים בקולנוע ותיאטרון וספרות, יכולים להיכנס למשפט של שש מילים – וזה גם ירגיש טבעי יותר, יותר מובן לכשעצמו, מאשר שניים או שלושה ביטויים סתומים של מילה או שתיים המתארים אירועים סתמיים בעלילת הספר ומחוברים בו' החיבור.
המחשבה הזו הזכירה לי את ה-Ted Talk של ג'יי ג'יי אברמס שבו הוא ניסה לתרץ את זה שאבודים יצאה כל כך גרועה והסוף שלה כל כך מטופש. הוא לא הצליח לתרץ והרגעים בהם הוא מנסה ממש מעצבנים, אבל שאר ההרצאה מוצלחת מאוד, ספציפית הדוגמאות שהוא נותן לסרטים ואיך בסרטים האהובים עלינו ביותר הדבר שהסרט הוא *עליו* כמעט אף פעם לא מופיע בסצינות באופן מפורש. הדוגמה האהובה עלי היא ההסבר שלו לכך ש"מת לחיות" הוא לא סרט על שוטר גיבור או על טרוריזם, אלא על נישואין מתפרקים. זוהי הקשת הדרמטית המשמעותית ביותר בסרט; זו שעוברת על הדמות הראשית.