כשקראתי את הדיון הזה בפורום הפונדק הרגשתי ששיטה חופשית זה משהו שממש צריך הגדרה. הבעיה היא שאם מסתכלים בקטלוגי המשחקים הרחבים יותר בעברית שיש (קדימוני כנסים, אלא אם אתם מכירים משהו אחר), רואים שהתיאור של "שיטה חופשית" לא נשאר עקבי – לפעמים זה פשוט "המנחה מחליט", לפעמים זו שיטה מינימליסטית ולפעמים זה משהו שיתואר על ידי מנחה אחר כשיטת הבית או שיטה פרטית. אני הולך לקבל את כל ההגדרות האלה ולאגוד אותן ביחד.
אז בואו נתחיל משתי הגדרות שליליות: דבר ראשון, לא אומרים חופשיטה. יום יבוא ויהיו לי הכלים הפורמאליים להראות את זה, אבל ההלחם הזה אינו הלחם נכון בעברית. דבר שני, זו לא שיטה עקבית. כל שיטה שאפשר לקחת באופן עקבי ממשחק למשחק אינה שיטה חופשית. כל מערכת כללים שלמה שחלה על שני משחקים שונים היא שיטה שאינה חופשית. החופש של השיטה מוגדר אך ורק בהתאמה הישירה שלה למשחק הספציפי הנוכחי.
אם אתם רוצים לראות עוד דברים ששיטה חופשית היא לא, אתם מוזמנים לקרוא את הערך עליה בויקיפדיה, ולהניח שהוא כתוב בשפת ההיפך. (אגב, הערך ההוא מתורגם רק לשוודית ולליטאית. תמוה.) צריך לשים לב למשמעות הלשונית כאן – הערך בויקיפדיה מדבר על שיטה בעלת צורה חופשית – כלומר, שיטה בלי כללים קשיחים ובלי אמצעים חיצוניים לשחקנים שיחליטו מה יקרה. זה מקרה של שיטה חופשית (עוד על זה בהמשך, וזה מקרה גרוע, לרוב – צריך חוקים כלשהם), אבל זה לא כלל המקרים של שיטה חופשית.
והנה צץ לי רעיון לעוד משהו שאינו שיטה חופשית – מנחה שאומר לכם "השיטה במשחק היא מגלגלים קוביה, גבוה זה טוב, נמוך זה רע" לא משתמש בשיטה חופשית – הוא משתמש במנגנון החלטה גנרי, מתוך הנחה שהקוביה לא רלוונטית לחווית המשחק. החופש בשיטה הוא כדי לעשות איתה משהו, לא להתעצל להתאים אותה למשחק. רק כדי שתהיה לנו קצת חיוביות, הנה שיטה חופשית אמיתית. הנה עוד אחת. אין לי את זה כאן לידי, אבל אם זכור לי נכון, גם בהרפתקה "מרקולף" שיונתן זילבר פרסם בפאה החמישית יש שיטה חופשית.
מהסיבות האלו רוב הנחות שהועלו בדיון ההוא שגויות. בפשטות, אי אפשר לקבוע שום דבר מראש לגבי שיטה חופשית, מלבד העובדה שהיא השיטה של המשחק הזה ולא של אף משחק אחר ששונה ממנו באופן מהותי. היא פשוט לא תתאים לאף משחק אחר. היא בדיוק ההיפך מגנרית – זו לא שיטה כללית, זו שיטה פרטית. תראו מה מיכאל כתב – כל מי שרוצה ליצור השפעה מסוימת במשחק שלו צריך ליצור שיטה שתתאים להשפעה הזו במשחק הזה. זו שיטה חופשית. השיטה לא תתאים באופן שווה לשני משחקים שונים, ולכן יצירת שיטה לכמה משחקים קצרים תיצור שיטה שא. מתאימה לכמה משחקים קצרים שונים, אבל לכל אחד מהם יש עידון של השיטה, או שיטה שונה, שיתאימו לו יותר או ב. תיצור הרבה פעמים את אותו המשחק בהבדלים קוסמטיים משניים.
אין כל תועלת בהגדרה אחרת – אין כזה דבר "שיטה בלי חוקים", ו"המנחה מחליט הכל" משאיר כל דיון בנושא עקר לחלוטין, מפני ש,ובכן, המנחה מחליט הכל. אמרנו את זה, ואז לא אמרנו כלום. אם לא הוספנו שום דבר על זה, אז לשחקנים אין שום עוגן לדעת מה יקרה בהמשך וכל דיון צריך להיות תלוי מנחה ולא תלוי שיטה. כמו שאומר פסקיטייגר בעץ ההוא "[לחופשיטה] משותפים שני דברים: חוסר קונסיסטנטיות וחוסר יכולת של השחקנים לצפות יחס פעולה-תוצאה." אם למישהו יש ספק בדרך בה דברים יקרו בתוך השיטה, זה דבר רע, ואם זה באמת היה נכון לכלל משחקי השיטה החופשית, הייתי אומר, גלובאלית, שזה דבר רע שיש לזנוח.
שיטה חופשית יכולה להיות עם קוביות או בלי. יכול להיות שהמנחה קובע הכל, ויכול להיות שאלה דווקא השחקנים שיעשו את עבודת התיאור. השאלה היא רק מה נכון למשחק. זה החופש בשיטה החופשית – לא להתקבע למנגנון שרלוונטי פחות להרבה משחקים דומים, אלא למצוא את השיטה שתיצור בדיוק את המשחק בו אתם מעוניינים. השאלה היחידה שנותרה היא רק איך עושים את זה – ואת זה אני חושב שאשאיר למישהו שכתב יותר משחקים חד-פעמיים ממני.
הייתי רוצה לקחת הזדמנות זו כדי להתמרמר על כך שאף ח"כ לא גר בבית הכנסת שלי, על כך ש"בין הערביים" מתרחש באמצע ערב יחיד, ועל זה ש"פרפר נחמד" היה בכלל על אפרוחים וצבים ובלי אף פרפר.
משום מה אתה אומר כאן שבערך כל הגדרה בטיזרים, בעגת הקהילה, ובוויקיפדיה הם שגויים מיסודם, ודורש להחליף אותם בהגדרה שאתה המצאת לצורך דיון שלא ברור לי מי משתתף או מעוניין בו.
לוקח לך כאן חצי מאמר עד שאתה טורח להתחיל לרמוז על מה אתה מדבר: "החופש בשיטה הוא כדי לעשות איתה משהו, לא להתעצל להתאים אותה למשחק." וזו, שים לב, קביעה נחרצת שלך שלחלוטין לא ברור לי מאיפה היא מגיעה. שאני אבין – אתה קובע לי למה נועד החופש בשיטה? שכל עוד שיטה לא נבנתה מתוך מודעות-עצמית עמוקה ושאיפה למצוינות, אז היא לא באמת בת-חורין?
אתה אומר "אין דבר כזה שיטה בלי חוקים" – ניתן לקבל, אבל בהחלט קיימות שיטות עם מעט מאוד חוקים, עם חוקים מאוד פשוטים, או שפשוט נועדו להיות כמה שפחות בולטות וכמה שיותר אינטואיטיבות – כי אם אי אפשר בלי חוקים בכלל, אז לפחות שלא יפריעו בדרך. ו"המנחה מחליט הכל" משאיר את הדיון עקר? אני לא רואה בכך שום רע – אנשים לא משחקים חופשיטה רק כדי שיהיה לך על מה להתדיין.
אני לא מתווכח כאן עם הטענה המרכזית שלך – שכתיבת שיטה כדי להתאים למשחק ולקלוע למטרות שאתה מנסה להשיג איתה היא דבר מבורך. אבל בין זה לבין חופשיטה אין כל קשר; כל המזוזה הזו היא לא יותר ממחטף סמנטי. ואלו שמתעקשים לשכתב את השפה המקובלת כראות עינהם, לרוב נשארים מדברים רק עם עצמם.
היי זיו!
אני יודע שאולי פספסת את זה, אבל שווה לך לגלול את הדפדפן למעלה ולהציץ בכותרת הדף. אולי פספסת את הסמנטיקה של שם הבלוג שרומזת בעדינות בלתי מתחייבת שכאן אנחנו עוסקים בתאוריה של משחקי תפקידים.
העלתי כאן תאוריה. או לפחות השערה או טענה. אתה מוזמן להתווכח איתה, אבל כל עניין ה"למי אתה קובע?" שייך לטענות חלשות בפורומים. אני לא קובע לאף אחד, אני מנסה להציב אבני בסיס לדיון. לדוגמה: על ידי העלאת טענות. אם אתה תוהה איפה הדיון, תקרא שוב את הקישור שמופיע ממש בתחילת המזוזה.
עכשיו, אחרי שהזכרתי לך איפה אנחנו ומה אנחנו עושים, נגיע לטענתך העיקרית, שבמיטב המסורת מופיעה רק בסוף – אתה עושה את אותה הטעות שאנשים עושים כאן שוב ושוב. בניגוד לטענה הכללית שלך שנכונה כשהיא מוכלת על מילים קיימות ומוגדרות היטב, לבצע מחטף סמנטי על ביטויים שקיימים פחות מעשור זה עניין סביר, אם זה בא כדי לתת להם משמעות. שוב, שים לב לקישור – היום אין הגדרה טובה לשיטה חופשית. במזוזה אני מנסה להגיע להגדרה. לא ברור לי מה אתה מנסה לעשות בתגובה שלך, מלבד להתעלם ממה שקישרתי וכתבתי ולהגיד שהכל בסדר.
רגע, איפה הסנדוויצ'ים?
אני לא ממש מבין את ההגדרה הזו.
מה שאתה מתאר איתה זו שיטה ש"תפורה לפי מידה" למשחק – משהו שהוא נפוץ יחסית במשחקים בתחום שאוהבים לקרוא לו "אינדי" (רואים את זה יופי בדברים הטובים שיוצאים מהפורג', סטורי-גיימס והגיים שף), ולא ממש מה שרוב האוכלוסיה מתכוונת כשהיא אומרת "חופשיטה". איפה נכנס ה"חופש" פה?
לפי הבנתי, כשמישהו כותב "חופשיטה" (או "שיטה חופשית") זה "אין לי ניסוח של החוקים", או "יש לי ניסוח של החוקים, אבל אני לא הולך לספר לך אותם", ובהכללה קצת יותר גדולה – אין לדמויות "דף דמות" מעבר לתיאור ה"פלאפי" שלה.
פסקי – השיטות של הפורג' לא מותאמות אישית למשחק, הן פשוט מתאימות לפחות משחקים.
זים – כאן.
אז כנראה אנחנו לא מתכוונים לאותו דבר כשאנחנו אומרים "משחק".
עד כמה שאני מכיר חופשיטה, זה כשאתה בא למשחק ואומר "אין לי כח לנסח חוקים, להגדיר חוקים, ובעצם, אין לי כח ואני לא מתכוון להגדיר שום דבר בכלל על איך נקבעות החלטות, איך מחליטים מי יכול מה וכו'. נתחיל לשחק ונזרום עם מה שהולך."
בדרך כלל, הכלל היחיד שיש הוא "מישהו אחד נקרא מנחה, ואם *הוא* אומר משהו אז זה נכון ועובדה." וזהו, בערך. כל השאר לפי מצב הרוח, או מה שלא יהיה.
אני לא רואה למה לקרוא לשיטות שתפורות בדיוק על המשחק שלך "חופשיטה". אני לא רואה מה בדיוק חופשי בהן. אפילו אם זאת שיטה שמתאימה רק למשחק אחד ויחיד, או שיטה שבנויה רק להרפתאה אחת ספציפית, זה לא נקרא חופשיטה. במשחק ליידי בלקבירד יש שיטה שנבנתה בדיוק בשבילו. כמובן, אפשר לקחת את השיטה הזאת למשהו אחר (כל שיטה אפשר לקחת למשהו אחר), אבל השיטה נכתבה במיוחד בשביל המשחק הזה ובשביל ההרפתקאה הזאת. זה גם מה שעשיתי כשכתבתי שיטה ל"אי שם, יערות הגשם" (הרפתקאה שלי שנמצאת איפשהו בפונדק). זאת שיטה שנכתבה מאפס עבור הרפתקאה אחת ויחידה, עבור דמויות ספציפיות מאוד. אני לא קורא לה חופשיטה. להיפך, כתבתי אותה בשביל שההרפתקאה *לא* תהיה בחופשיטה, איך שהיה התכנון המקורי שלה, כי הרגשתי שזה לא מתאים לה להיות משוחקת ככה.
חוץ מזה, להתחיל להגדיר משהו ב"מה שאומרים בויקי זה בדיוק ההיפך ממה שזה" זאת לא התחלה טובה, וזה דורש הצדקה *ממש* טובה, כזאת שתראה למה מה שאומרים בויקי הוא ממש גרוע ולא מתאים. מה, בעצם, רע בהגדרה בויקי?
מיכאל – תתחיל ב-
"The term Free-form is used to describe tabletop role-playing games that remove control of direction and plot away from the Game Master or "GM" and place it into Player Characters's hands."
ותמשיך משם.
בנוסף, תסתכל בכנסים מה מוגדר כשיטה חופשית.
פסקי – משחק = הרפתקה. אנחנו באו הדף?
טוב, עם האמירה הזאת אני באמת פחות מסכים. אבל עם האמירה שזה איפשהו בין מ"ת לתיאטרון אלתור אני בהחלט מסכים.
ואגב, משחק != הרפתקאה. מו"ד 4 זה משחק. גם GURPS זה משחק. הם אינם הרפתקאה. ואם הם לא משחקים, אז מה הם בדיוק?
א. שיטה חופשית זה תאטרון אלתורי? איפה ואיך?
ב. הן שיטות משחק.
א. במובן שאתה ממציא את הדיאלוג שלך ואת העלילה על המקום, ואין שום חוקים קבועים וברורים לקבוע מה קורה ואיך. ההבדל הוא שאתה לא עומד ומשחק את זה, אתה יושב ומספר איך דברים קורים. כאשר לכל המשתתפים יש חופש שליטה מלא, זה הלכה למעשה תיאטרון אלתורי בישיבה. כשיש שה"מ שיש לו כח נראטיבי גדול יותר ואת המילה האחרונה לגבי מה שקורה, זה יותר לכוון של מ"ת, אבל הדמיון עדיין קיים.
ב. לא. שיטת משחק זה חלק מזה. מודה, ב-GURPS שיטת משחק זה כל מה שיש. במו"ד 4 זה רוב מה שיש (אם כי לא הכל). ב-Don't Rest Your Head, שיטת המשחק היא בערך חצי ממה שיש שם, כשהחצי השנ זה העולם. וזה לא משהו שאתה יכול לבוא ולהפריד. השיטה והעולם וכל שאר מה שהולך שם ביחד מהווים את ה*משחק* Don't Rest Your Head. ואחר כך אני יושב עם חברים ומריץ *הרפתקאה* של Don't Rest Your Head.
אם תרצה, משחק זה מחלקה. הרפתקאה זה instance של המחלקה. שיטת משחק זה הפונקציות בלבד של המחלקה. או משהו כזה.
א. תאטרון אלתורי בישיבה כמעט ואף פעם לא קורה, ולמשחק סטנדרטי, עם מנחה סטנדרטי, אין כל קשר לתאטרון האלתורי, מלבד העובדה שהשחקנים מחליטים מה לעשות באותו הרגע. באותה מידה אתה יכול להגיד שהחלטות מטכ"ל הן תאטרון אלתורי – מה שיותר סביר.
ב. אוקי, אני מחלק את המונחים שונה ממך. לעניין פסקי, הסברתי את דבריי.
א. אממ… לא יודע. אולי אני לא מכיר תיאטרון אלתורי מספיק טוב.
ב. האמת, אני שמתי לב שאני משתמש לפעמים במונח "משחק" *גם* במקום שבו אני משתמש במקומות אחרים במונח "הרפתאה". אבל בנוסף, לא במקום. אני יכול להגיד "זה משחק שרץ באייקון". אבל עדיין לא נח לי לקרוא ל-Don't Rest Your Head שיטת משחק בלבד. בעיה.
א. אני יודע – הביטוי "זה כמו תאטרון אלתורי" נהיה שגור קצת יותר מדי בניסיונות ההסבר, במיוחד בהתחשב בעובדה שהוא לא מאוד נכון.
ב. תנסה כרית.
ב. וול, הנקודה הזאת היא ממילא סמנטיקה מעט מיותרת. בשורה התחתונה, הדברים האלה שעושים בפורג' ובשאר תעשיית האינדי מותאמות בצורה מאוד מאוד מדויקת לסגנון אחד ויחיד של משחקים / הרפתקאות. יש יותר ויש פחות. חלקם מגיעים לרמת פירוט של הרפתקאה כתובה, עם חוקים משלה – שגם כזאת אפשר, כמובן, להריץ בכל מיני דרכים, אבל זה בערך הדבר הכי מדויק שאתה יכול לעשות בטקסט כתוב. פשוט במקום לתת לזה חוקים של שיטה קיימת (כמו הרפתקאה מוכנה למו"ד, נניח), הם באים ואומרים "יאללה, בואו נמציא עכשיו שיטה שתתאים בדיוק למה שאני רוצה לעשות בהרפתקאה הזאת". זה אומר שזאת שיטה חופשית? אפילו אם בסופו של דבר הם מקבלים שיטה די מורכבת? (כי אם הם חושבים ששיטה מורכבת מתאימה להרפתקאה הזאת ומעודדת את מה שההרפתקאה מנסה להשיג, אין סיבה שהשיטה שהם יבנו במיוחד להרפתקאה לא תצא מורכבת גם כן.)
ובתכלס, מה ההבדל בין להגיד "אוקיי, בואו נדמיין לרגע שאין שיטות בעולם ושאף אחד לא כתב כלום לפניי ונכתוב שיטה בדיוק ובמיוחד להרפתקאה הזאת" ללהגיד "וואלה, GURPS זאת השיטה המושלמת להרפתקאה הזאת, היא עושה בדיוק את כל מה שאני רוצה לעשות ומתאימה להרפתקאה הזאת כמו כפפה. לכן, אני אריץ את ההרפתקאה בעזרת GURPS"? ואני די בטוח שבאיזו הגדרה שאתה לא משתמש, להריץ משהו עם GURPS לא נקרא "להריץ חופשיטה".
שהסיכוי שגרפס, או כל שיטת מערכות, תתאים למשחק שלך כמו כפפה ליד אפסי, אפילו לא קיים.
לא… אני דווקא עם מיכאל בהגדרה של "משחק". אפשר, מבחינתי, להריץ כמה הרפתקאות באותו המשחק.
אוקי, אז אני עלול לעשות כמה טוויקים ושינויים, כמו שרואים עם הרבה שיטות שמקבלות גוון אחר וצורה מעט שונה בכל מיני משחקים – PDQ, Unisystem, ORE וכו'. אז אם אני כותב הרפתקאה, ורוצה להשתמש ב-PDQ, ולוקח וטיפה משנה אותה לצרכים שלי – לא יותר מאיך שהיא שונתה מ-Dead Inside ל-S7S – אז זהו, פתאום אני משחק בשיטה חופשית?
ואם הייתי יושב בבית לפני שיצא S7S, אומר לעצמי "וואלה, אני רוצה להריץ משחק עם פיראטים באוויר וכאלה, והשיטה שיש ב-Dead Inside נראית לי נוחה אבל צריך לשנות אותה קצת", והייתי בא ומשנה לבדיוק מה שיש ב-S7S… אז הייתי משחק שיטה חופשית? אבל אם אני כיום קונה את S7S ומשחק אותו בדיוק לפי הספר זה לא שיטה חופשית?
הרי עם כל משחק שנכתב, מישהו (הכותב, יש להניח) חשב שזה מתאים כמו כפפה למה שהוא רוצה לעשות. אם הוא לא היה חושב ככה, כנראה שהוא היה כותב את זה אחרת. וכן, אני די בטוח שסטיב ג'קסון, כשהוא כתב את GURPS, הרגיש שזה מתאים לו כמו כפפה למה שזה לא יהיה שהוא רצה להריץ.
אהם… סליחה שאני נכנס לכם ככה בהתפרצות לאמצע הויכוח.
שחר – אני מאוד מבין מה אתה מנסה לעשות בפוסט שלך, ואתה נותן מערכת לא רעה בכלל של הגדרות. אבל הבעיה היא שאתה חשבת שאתה נכנס לחדר ריק, ולמעשה, אתה מתפרץ לישיבה בדלתיים פתוחות. עכשיו אתה עומד באמצע, וכולם מסתכלים ולא מבינים. כי בעוד שהתחום שדיברת עליו חסר הגדרות ברורות, הוא כבר בשלב שבו אנשים השתמשו מספיק במונחים כדי שאלו יתחילו לקבל צורה כללית של משמעות.
גם אם אני מסכים איתך שיותר הגיוני היה לקרוא למה שאתה מתאר "שיטה חופשית", הרי שבפועל, כבר קוראים לדבר הזה "שיטה פרטית". ובעוד שאין הגדרה ברורה ל"שיטה חופשית", הרי שבפועל, משתמשים במונח הזה פחות או יותר בצורה עקבית, כדי לתאר משחקים בהם מערכת ההכרעה נמצאת כולה אצל המנחה (או אצל המנחה והשחקנים) ולא מערבת חוקים חיצוניים. המונח פשוט קיים מספיק זמן, כדי שיצבור מספיק משמעות שיהפוך כל נסיון להגדירו מחדש למאוחר מידי.
"תאטרון אלתורי" – שחר צודק. משחק תפקידים שולחני רחוק מאוד מאוד מ"תיאטרון אלתורי". רחוק מספיק כדי לגרום לכל מי שעוסק בתאטרון לעקם את פניו נוכח ההשוואה. אבל מיכאל צודק. לאור ההבנה של רוב הציבור את המושג "תיאטרון", "תיאטרון אלתורי" הוא דרך נהדרת להתחיל להסביר על משחקי תפקידים ובמיוחד על משחקים בשיטה חופשית.
מיכאל: שים לב, יש הבדל ענק-עצום-מדהים-בלתיניתןלגישור בין התאמת שיטה שמיועדת למערכות (כמו גרעפס) למשחק חד"פ, לבין התאמת משחק שמיועד לחד"פ לחד"פ. הראשונה זו טעות שמנחים עושים ממגוון סיבות, וזו לא שיטה חופשית – זו קבלת מערכת הגבלות כללית ועשיית שינויים עדינים בה. למרות השינויים, זו עדיין מערכת הגבלות כללית שלא מתאימה למשחק חד"פ. שוב, זה בדיוק ההיפך מחופש.
השני – ובכן, כאן יש לך בעיה אחרת. יש לך שיטה שנכתבה למשחק אחד, ואתה משנה אותה קצת למשחק אחר. א. סביר להניח שאתה עושה טעות ולא תשיג בדיוק את האפקט שרצית, ועדיף לך להתחיל מאפס או להריץ את המשחק שהשיטה נכתבה אליו. ב. כן.
אבל א. עדיין קיים, וממילא יהיה יותר ברור אם תקרא לזה בשם הקודם.
ואני בטוח שסטיב ג'קסון לא חשב את זה, כי אחרת הוא לא היה קורא לשיטה שלו גם גנרית וגם אוניברסלית, שם באמצע השם שלה.
מיכאל: א. לצערי, אנשים מחליפים בין שיטה פרטית ושיטה חופשית די בחלקות. אתה יכול לראות את זה בביגור, שם בסעיף שיטה היה לך חופשית/פרטית (או להיפך). אז כן, לאנשים יש הגדרות קיימות, הן פשוט לא עקביות בין אדם לאדם.
ב. זה כבר ויכוח אחר, אבל לדעתי, כשהמנחה מחליט הכל, זה אפילו יותר רחוק מתאטרון אלתורי מאשר אם השיטה מחליטה חלק מהדברים והמנחה את חלקם האחר.
שאלה: מישהו בצוות ביגור טרח לפריד בין המושגים "שיטה פרטית" ו"שיטה חופשית"?
לדעתי אם נציג לאדם את ההחלטה אם לשייך את השיטה (או החוסר שלה) של ההרצה שלו לאחד משני אלו, מעטים יתבלבלו.
…ואוקי. נגיד שקיבלנו את ההגדרה.
1. מה עכשיו עושים עם זה? 2. איך אני מציין הרצה ב"שיטה" שבה החוקים מטושטשים, לא מוגדרים בבירור או לא קיימים?
בלי שיטה?
אם החוקים מעורפלים, אין עקביות, אין שיטתיות ואין שיטה.
אני לא רוצה לגרור את הדיון רחוק מדי, אל מישהו רוצה להצביע לי על איפה כבר נידון והוחלט שלהשתמש בשיטה קיימת למערכות למשחק חד"פ זה כזה נורא, כפי ששחר מציין? אי בטוח שזה יהיה איפהשהו בפורומים הכחולים…
אז אם כך, נא לפתוח פוסט חדש בנושא 🙂
הפורום פתוח לכולם. אתה מוזמן לעשות את זה.
שחר: לא.
קודם כל, ההפרדה בין משחק שמיועד לחד"פים למשחק שמיועד למערכות היא לא נכונה במקרה הזה. למעשה, אף אחת מהדוגמאות שהבאתי אינה משחק שמיועד לחד"פים.
כן, יש הרבה משחקי אינדי שמיועדים לחד"פים, או למספר יחסית מועט של סשנים. אבל יש גם מספיק משחקי אינדי שאינם מיועדים לחד"פים, ועדיין אינם אוניברסליים או גנריים בשום צורה. Houses of the Blooded לא מיועד לחד"פים. Dead Inside גם לא ממש מיועד לחד"פים, אם כי אפשר. ו-Unisystem היא אפילו לא אינדי, וגם לא מיועדת לחד"פים (AFMBE אולי כן. WitchCraft בהחלט לא.)
ולגבי התאמת שיטה, אם היוצרים עושים את זה, למה אני לא יכול לעשות את זה? PDQ משמשת להרבה משחקים שונים, עם סגנונות שונים לחלוטין – החל ממשחק הו עמוק, דרך משחק של אקשן ופיראטים בספינות אוויר, ועד למשחק פנטזיה ואגדות.
לא תמיד צריך להמציא את הגלגל מחדש, לפעמים מספיק לעבוד קצת על גלגל שכבר קיים. תלוי במה שאתה מנסה לעשות.
איפה אתה רואה פער בלתי ניתן לגישור – אני לא רואה. אפשר להריץ חד"פים גם עם GURPS. עדיף לא להריץ *משחקי כנס* עם GURPS, זה כן, בעיקר כי זה נוראי להריץ את זה לאנשים שלא מכירים את השיטה. אבל זה עניין אחר.
אני אמרתי שכל משחק שלא מיועד לחד"פ אוניברסלי או גנרי? אני דיברתי על גרפס. אתה יודע, עניתי למה שאתה אמרת.
ושים לב לחלוקה העדינה יותר – לא שיטות לסוגות שונות, אלא למשחקים שונים. על זה דיברתי וזה עידון שיוצרים ברוב המוחלט של המקרים לא עושים.
גרפס, ספציפית, היא שיטה נוראית בכל מקרה – גם למערכות. מסורבלת ועם יותר מדי דברים לעקוב אחריהם. ואם אתה לא רואה פער, אין שום בעיה. אם אתה לא מרגיש את הנקודה בה השיטה מפריעה לך, אני לא רואה סיבה שתתן לדבריי לעצור אותך מלהריץ עם איזו שיטה שרק תרצה.
זה שאתה לא אוהב את GURPS לא אומר שהיא נוראית. גילוי נאות – גם אני לא אוהב את GURPS. אבל זה כי אני באופן כללי לא אוהב שיטות כבדות (אבל אני כן אוהב שיטות קלות, ולא ממש אוהב מחסור מוחלט בשיטה, כמו שקורה במה שבדרך כלל קוראים לו "חופשיטה", וכן, גם בחד"פים). וזה כבר עניין של טעם, יש גם אנשים שלא אוהבים שיטות קלות. יש גם אנשים שמתלוננים ש-GURPS זה קל מדי ברמת השיטה.
הנקודה שלי היא שאני לא חושב שיש פער עד כדי כך עמוק בין שיטות שמתאימות לחד"פים לבין שיטות שמתאימות למערכות, ככלל. נכון, יש שיטות שיש בהן אלמנטים שאי אפשר, וגם אין טעם, להכניס לחד"פים, ויש שיטות שלא יכולות להחזיק משחק ארוך. אבל יש מספיק שיטות שמתאימות סבבה גם לחד"פ וגם למערכה ארוכה. ועם מעט עבודה, אפשר ברוב המקרים להתאים שיטה שמיועדת יותר למשהו אחד גם למשהו אחר.
וכאמור, האלמנט של הסיבוך הוא פחות המדד כאן. זה מדד שרלוונטי למשחקי כנס, שם אתה צריך להציג את השיטה לשחקנים שלא מכירים אותה כחלק מסלוט הזמן של המשחק שלך. כאשר אתה מריץ משחק חד"פ עם החברים שלך, שמכירים את השיטה סבבה, זה הרבה פחות שיקול, והשיקול נהיה מה אתה תכלס מנסה לעשות עם המשחק שלך.
גורודין: אנשים שעוסקים בתיאטרון מעקמים את האף רק אם הם עוסקים גם במ"ת, אחרת כל אחד משני המחנות שמח להניח שהדבר שהוא לא כל כך מכיר די דומה למה שהוא כן מכיר (זה מהיכורתי האישית עם אנשי תיאטרון).
שחר: האיחוד של שיטה פרטית/חופשית נוצר מטעמים היסטוריים פראקטיים – מטרת השדה של "שיטה" היתה, היסטורית, לספר לשחקן פוטנציאלי איזו שיטה הוא צריך להכיר כדי שיוכל לשחק במשחק. שיטה חופשית אין צורך להכיר, היא חופשית ואוניברסלית. שיטה פרטית אין דרך להכיר, ולכן יש להניח שהמנחה לא מצפה ממך להכיר אותה. במילים אחרות, "שיטה פרטית/חופשית" אומר לי כשחקן שאני לא צריך להכיר שום שיטה מסויימת כדי לשחק את זה.
זיפדרייב: הרצה של משחקים חד"פ בשיטה למערכות היא טעות בגלל ששיטה היא כלי, ולכל כלי יש מטרה, ובעוד שאתה יכול להשתמש בפלאייר כדי לפתוח ברגים, זה מסורבל, לא נוח, ולעתים גם כושל לגמרי, לא עדיף לקחת מברג? במיוחד כשיש כל כך הרבה מברגים זמינים להורדה/רכישה/השאלה מחברים?
פבזנר: זה שהיוצרים עושים את זה, לא אומר שאתה אמור לעשות את זה. אם נניח לרגע שאתה מנחה, ולא כותב שיטוות, אתה כנראה תעשה את זה פחות טוב ממישהו אחר. זה נכון שאתה עשוי, לגמרי במקרה, לעשות בדיוק את אותם שינויים שכותב שיטות מוצלח היה עושה, אבל הסיכוי הזה נמוך, בדיוק כמו שאם אני אנסה לכתוב תוכנה שתפתור את הבעיה שיש לי, יכול להיות שזאת תהיה בדיוק אותה תוכנה שתוכניתן היה כותב, אבל סביר יותר להניח שהיא תהיה מסורבלת יותר, יעילה פחות, ועשויה לתקוע את המחשב שלי.
לסיכום: שחר, אנשים מבינים טוב מאוד מה זה שיטה פרטית, ומה זה שיטה חופשית.
שיטה חופשית היא, כמו שגורודין ציין, כשהמנחה לא מגביל את עצמו על ידי מערכת חוקים. בנוסף, בדרך כלל (אבל לא בהכרח), שיטה חופשית אינה כוללת שימוש במכאניקות מספריות, או שהמכאניקות המספריות שבה אינן קבועות ואינן ידועות לשחקנים מראש, אלא רק בעת ביצוע פעולה. שיטה חופשית היא שיטה שבה המנחה שומר לעצמו את החופש המוחלט לעשות מה שבא לו בלי לאפשר לשחקנים להגיב ב"אבל בספר כתוב אחרת".
שיטה פרטית היא בדיוק מה שאתה מתאר פה – כשאני כותב שיטה באופן פרטני למשחק המסוים שאני מעוניין להריץ, והשיטה הזאת תפורה לפי הזמנה. התאמה של שיטה קיימת למשחק באופן פרטני, גם היא נופלת תחת "שיטה פרטית", בתנאי שהשינוי משמעותי מספיק כדי שהיכרות עם משחק המקור לא תהווה ייתרון (או חיסרון) משמעותי מבחינת זמן לימוד השיטה הפרטית.
בנוסף לשיטה הפרטית והחופשית, קיימות 2 ווריאציות נוספות – "פרטית, מבוסס XXX" ו"חופשית, מבוסס XXX". הראשון בא לציין שיטה שהותאמה לצורך המשחק, אבל מספיק דומה כדי שהיכרות עם משחק המקור תהיה ייתרון לשחקנים. השני מציין שימוש בשיטה קיימת תוך קביעה שעם זאת, המנחה שומר לעצמו את הזכות להפר את חוקי השיטה לפי מה שהוא ימצא לנכון באותו הרגע, בהתאם לסיטואציה המשחקית שבה הוא נמצא.
מרבית משחקי הכנס משתמשים בשיטה חופשית, או בשיטה חופשית מבוססת XXX. שימוש בשיטות פרטיות דורש צורת חשיבה של יוצר שיטה, ולא של מנחה, ולכן מעטים בלבד מסוגלים לזאת.
דימה, למה שיטה מבוססת (נגיד, מרוצללים) היא פלאייר? ולמה הרצת משחק חד"פ היא בורג? זה מה שאני רוצה לדעת.
כפי שאני רואה את זה, אם הרצת משחק חד"פ היא הברגת בורג, אזי הרצת מערכה היא הברגת מאה ברגים, בקו ישר ובמרחקים קבועים.שיטה למערכותהיא מברגה חשמלית משוכללת- היא אולי overkill לבורג בודד, ולוקח זמן להבין איך לעבוד איתה, אבל היא לא מנועה מבורג החד"פ.
למה אתה חושב שאני טועה?
מערכה היא הרבה משחקים קצרים בדיוק כמו שרומן הוא הרבה סיפורים קצרים או סרט באורך מלא הוא שלושה פרקים של סדרת טלוויזיה. (או להיפך – סדרת טלוויזיה היא הרבה סרטים. הנקודה עומדת.)
כמו ששחר אמר – מערכה היא לא אוסף של חד"פים, בגלל שחד"פ כול התחלה אמצע וסוף, שנמצאים כולם בטווח אותן 4 שעות. במערכה, יש בעיקר אמצע. הרבה הרבה אמצע. 90% משיטה למערכות עוסקים בבניית האמצע, כי ההתחלה היא קצרה, הסוף הוא קצר, והאמצע יכול לקחת שנים. למעשה, מרבית השיטות שמיועדות למערכה כלל לא כוללות התייחסות לסיום המערכה, לפחות לא בספרי הבסיס – תסתכל, למשל, על מרוצללים. אין בכל הספר (לפחות זה שתורגם לעברית) התייחסות ל"מתי המשחק נגמר". אם אתה רוצה להריץ חד"פ, כדאי מאוד שיהיה לו סוף, ואם אתה צריך את עזרתה של שיטה, אז עדיף שהיא כבר תעזור לך בכל שלבי המשחק – כולל הסוף.