ו…חזרנו!

נגמרה תקופת המבחנים, ללא כל עוררין, ומשחק בתיאוריה חוזר. מחר נחזור ללו"ז הקבוע שלנו, אבל בינתיים – בואו נעבור על כמה מהדברים שראינו בסמסטר הקודם (או לפחות מאז הסיכום הכותב שכתבתי):

אלון אלקין סיפר לנו שהוא לא אלוהים; אורי ליפשיץ דיבר על איך מנחים לשחקנים מתחילים; אני קישרתי לתסריטאים של באטמן והסברתי באמצעותם איך להכין סשן; ערן אבירם סיפר על המשחק שלו באחד באפריל; מיכאל גורודין הראה לנו איך ילדים מבינים דברים שאנחנו לא; שחר כתב (או ציטט) מסה מפלצתית על ידיות; עמית דיבר על להנחות לילדים; שחר דיבר על עיצוב (גרפי) של דמויות; שחר השתמש בנבלית שודאן כדי להדגים איך יכול להיראות נבל מוצלח; גיל הזכיר לכולנו שכיף לשחק די-אן-די; מיכאל פבזנר דיבר על מתי לומר כן, מתי לומר לא, ומתי לגלגל; יעל סיפקה לכולנו מילון צבעים; שחר קישר ללארפ מגניב; עמית סקר קוזמים מארץ זוז; מיכאל נעזר ברובין לוז כדי לומר למנחים איך להחליט מה קורה; ושחר סיפר על משחק הסופר-גיבורים הישראלי שלו.

וואו, אלה היו המון פוסטים. אבל אל דאגה – בסמסטר הקרוב נראה כמות דומה, ואף יותר! והפעם אני מבטיח להתאמץ לעשות סיכום שבועיים בזמן.

מחר יעלה הפוסט הראשון, וביום שישי יש שמועות על תחרות…

עוד סמסטר נגמר

אוף, זה היה אמור לעלות אתמול. כנראה מוכיח את הצורך בזה.

נגמר הסמסטר, יוצאים לתקופת בחינות. העורכים הולכים להיות עסוקים למדי, וכך גם הכותבים. אי לכך ובהתאם לזאת, עוד פגרת בחינות.

חגי אמור (כלומר, עכשיו נאמר לו) להכנס מתישהו ולסגור את סיכום שלושת השבועות האחרונים ולעשות גם סיכום סמסטר, עם המאמרים האהובים עליו, אבל כמו שנוהגים לאנגלז, אל תחזיקו את נשימתכם.

נתראה בעוד חודש-וקצת!

לייק!

החלטנו להצטרף לאינטרנט עוד יותר, ובהתאם לדרישות הקהל התווסף לאתר כפתור "לייק"! עכשיו תוכלו להביע התלהבות מפוסט בלי להשתמש במילים.

איך זה עובד? כל עוד אתם מחוברים לפייסבוק (או שהתחברתם בגלישה האחרונה שלכם, או שפייסבוק זוכר אתכם), אתם יכולים ללחוץ לייק על הפוסטים באתר. מספר הלייקים נספר פה, ובמקביל, פייסבוק יפרסם את הפוסטים שעליהם לחצתם. בחרנו במנגנון הפייסבוקי, לעומת מנגנון פנימי לאתר, בעיקר כי אנחנו רוצים להפיץ את הבלוג שלנו כמה שיותר. כמובן, אנחנו קשובים לדרישות הקהל, ואם נראה לכם שעדיף להשתמש במנגנון לייק שאינו קשור לפייסבוק, אנחנו נקשיב. בינתיים – אתם מוזמנים לעשות לייק לכל פוסט שאתם אוהבים, ולהפיץ את בשורת הבלוג שלנו!

משחק בתאוריה חוזר לחיים!

התרגשו ושמחו, כי החל מהשבוע, משחק בתאוריה חוזר לעונה כלשהי במספר!

ובעונה הנוכחית, אנו מקווים לעדכונים קבועים – כל שני ורביעי, ואולי מדי פעם איזה ממתק-קישור ביום שישי וכמובן שסיכומי שבועיים פעם בפרק זמן כלשהו שאולי באמת יהיה שבועיים. הכותבים הנמרצים שלנו הכינו עשרות כתבות שרק ממתינות להתפרסם, ומהמעט שעברתי עליהן, נראה שיופיעו דברים שעד כה לא הופיעו בבלוג הזה.

כרגיל, אתם יותר ממוזמנים לכתוב כאן בקשות, הערות, מענות וטענות – אבל הכי חשוב, צהלות.

סיכום שבוע: אלתורים

וכך מסתיים לו השבוע הראשון של הגלגול השני של הבלוג הזה. למי שלא ידע, החלטנו לחזור לאינטרנט עם צוות גדול יותר וטוב יותר, ולנסות לספק לכם כמה שיותר תוכן. נראה שהשבוע די הצלחנו.

אז מה היה לנו? ערן (זבולון) התחיל לגלגל את כדור השלג כשהוא הסביר איך הוא מכין אלתורים מראש, מה שעודד את יעל להסביר לכולנו איזה פרטים אנחנו אמורים לאלתר. אז הצטרף ערן (אבירם) שדחף את האג'נדה הנפלאה של לתת עוד כוח לשחקנים, שזה דבר נפלא שמוריד לחץ מהמנחה והופך את השחקנים למשתתפים אמיתיים יותר במשחק (לדעתי! אבל אני כותב פה את הסיכום, אז אני יכול להציג את דעתי כאמת מוחלטת). שחר סיכם את השבוע בחזרה לשורשים והסביר מה ההבדל בין מנחה מאלתר למנחה מוכן מראש.

אז את השבוע הראשון אני מסכם כהצלחה גדולה, כי איכשהו יצא שיצרנו שבוע של תוכן אחיד, מלא, ומוצלח. בתקווה, נמשיך עם שבועות נושאיים כמו זה, אבל גם אם לא – אנחנו מבטיחים לנסות להביא לכם תיאוריות מכל הסוגים והמינים, בכל נושא אפשרי. אנחנו לא מבטיחים להסכים עם הדעות שלכם, או אפילו זה עם דעותיו של זה, אבל אנחנו כן מבטיחים לעשות את מה שאנחנו יכולים כדי להיות מעניינים ולגרום לכם לחשוב על המשחק שלכם.

אז תחזרו אלינו בשבוע הבא. יהיה מגניב.

הערה טכנית מס' 2.

ובכן, בגלל הפיצול של דיונים בנושאי הדברים שנכתבים פה לשני אתרים, ניסיתי לעדכן את ההגדרות כך שתגובות יהיו אפשריות רק בממשק הוורדפרס, ולא ב-livejournal.

כמובן, לעומת הגרסאות הישנות של הפלאגין שמתאם בין שני האתרים, הגרסה הזו חכמה, ובהתאם היא יודעת לעדכן אחורה את כל הפוסטים. זה אומר שכל התגובות שהיו ב-livejournal נמחקו. עמכם הסליחה, ואשמח אם מי שהגיב וקיבל למייל שלו את הטקסט של התגובה שלו (זה קורה כשמגיבים לכם), ישלח לי את התגובות כדי שאפרסם אותן פה.

בנימה זו, הערה לקוראי ה-livejournal: מי מכם משתמש באגרגטור (קורא הזנות רסס וכאלה, כמו Google Reader ודומיו)? כי אפשר להירשם לעדכונים דרך שם, וזה ימנע תגובות מפוצלות. חוץ מזה, זה יקל לכם על החיים כי אפשר לקרוא את כל האינטרנט בגוגל רידר במקום לעבור דרך כל האתרים אחד אחד. בלי קשר, התגובות אפשריות רק בוורדפרס – זה בדיוק אותו מספר קליקים (במקום ללחוץ על Leave a Comment, תלחצו למעלה, איפה שכתוב – You can comment there, זה לא דורש הרשמה או משהו מתוחכם).

ובפעם הבאה – אני חושב שנדבר על שיטות פרקטליות. תבינו מה זה בפוסט הבא! 🙂

-חגי

הערה טכנית: פידים (הזנות)

למי שהפידים לא עבדו לו (בעיקר אנשים שמשתמשים בגוגל רידר): הייתה בעייה עקב העובדה שהיה כאן אתר אחר קודם, אז הנה פתרון.

אנשים שעובדים עם כל קורא רסס אחר: זה הלינק להזנת הרסס הרגילה, והנה לינק חדש להזנת atom.

אנשים שעובדים עם גוגל רידר, תלחצו פה:

Add to Google

למי שתוהה מה אלה ההזנות האלה – הנה הסבר פשוט ובעברית, שיקל עליכם מעתה והלאה כי לכל אתר בעולם יש רססים היום.

יום טוב!

רעש, מתחילים!

זהו הפוסט הראשון של "משחק בתיאוריה", בלוג בעל מטרה אמורפית שידבר על שלל דברים של גיקים, אך בעיקר תיאוריה של משחקי תפקידים ודברים קשורים. אני לא אבחל בשיחות על נושאים אחרים, כי אין שום סיבה שזה לא יהיה מעניין, אבל בכל זאת יש מעין מטרה מוצהרת.

מי אני? שמי חגי אלקיים, בן 19, סטודנט לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, כותב לעתים במקו דיגיטל, ערוץ האינטרנט החדש של שידורי קשת (שעוד לא עלה לאוויר, נכון לשעת כתיבת שורות אלה). מלבד הפרוייקט, אני גם מנהל את "חשיפה!", פודקאסט משחקי התפקידים של העמותה לקידום משחקי תפקידים בישראל, שמתעסק בעיקר בסקירת שיטות אינדי. יצא לי גם לכתוב באורק ובפאה החמישית, ולאחרונה גם קיבלתי טור משלי באתר הפונדק.

עם כל הפלטפורמות האלה, חלקכם וודאי תוהים למה אני פותח מקום חדש. הסיבה פשוטה – כאן אני יכול לשלוט בתדירות העדכונים, להעלות דברים פחות קונקרטיים ואפילו פוסטים קצרים של קישורים, כאן אפשר לקרוא בפידים, שמסתבר שהם הדבר החם היום, ובאופן כללי – כאן יש לי חופש יותר נרחב מבכל מקום אחר. אם אתם מוכנים לזה, אז אני אשמח לראות אתכם מבקרים פה שוב ושוב. ובעיקר – אשמח לשמוע תגובות, הצעות, הערות, בקשות וכן הלאה.

בקרוב גם יהיה פה תוכן מלבד הפוסט הראשון, כמובן.