בשבוע הבא יש את כנס היפוגריף. אני לא אהיה שם, אבל שמעתי שיהיה מגניב. לכבוד הכנס, הנה החלק השני של העצות שלי למנחה בכנס.
1. אם השחקנים שלך דיברו בהפסקה על כמה שהם נהנים, זה מצוין.
2. אם לא, לא נורא.
3. לעומת זאת, אם אחד מהשחקנים שלך לא חוזר מההפסקה, סביר שזה רע.
4. אל תשלח אחריו משטרה. תמשיך את המשחק בלעדיו, ותשתדל למנוע מהשחקנים האחרים לחשוב על זה. המחשבה רק תגרום להם להנות פחות.
5. שתית מים? תשתה שוב. השחקנים ימתינו.
6. ואז תתחיל בפיצוץ. משהו בולט שיגרום לשחקנים לחזור להתמקד במשחק במהירות.
7. אחת מהמטרות של הסצנה הראשונה אחרי ההפסקה היא להשכיח את ההפסקה. תכניס לשם רמזים קטנים והמשכים של חוטים דקיקים מהחלק הראשון של המשחק, כדי שהם ירגישו שהם שוקעים בהמשך ישיר ושלם של החלק הראשון.
8. ואז תמקד אותם. לפני רגע הם הסתובבו חופשיים בחוץ, צריך להזכיר להם שכאן יש מבנה ויש מנחה.
9. כולם שוב בתוך המשחק? יש לך עכשיו שעה, שעה וחצי של משחק.
10. המטרה של הזמן הזה, לשחקנים, הוא כיף רגיל. המטרה שלך היא לקבע את סצנת הסיום.
11. תן לשחקנים להתברבר קצת. בשלב הזה הם מכירים את המשחק, וממילא ישכחו את הקטע הזה בטווח הארוך.
12. תרפה את הרצועה, תן להם להסתובב. זה זמן טוב לראות מה הם אהבו בעולם ובהרפתקאה, ועל פי זה להגדיר פרמטרים מתאימים להם בסצנת הסיום.
13. שים לב לאילו נאפסים הם נקשרו – אלו הנאפסים שיצטרכו להיות תחת סכנה בסצנת הסיום.
14. שים לב למקומות בהם הם בוחרים להסתובב – אם זה לא כתוב מראש, שם סצנת הסיום תערך.
15. שים לב למה שהם מגדירים כמטרה שלהם. בהרבה מקרים זה לא בדיוק מה שאתה חשבת מראש שתהיה המטרה שלהם – אבל זה לא משנה מה אתה חשבת. הם כבר קבעו על מה המשחק בו הם משחקים, וכדאי לך מאוד שסוף המשחק יעסוק במשחק שהתרחש מסביב לשולחן שלהם, לא בראש שלך.
16. אבל קודם, תן את הטוויסט.
17. הטוויסט הוא משהו שייתן להם זווית חדשה על המשחק, משהו שיפתיע אותם. חשוב מכך, משהו ששוב ימקד אותם, בשלב בו בדרך כלל מתחילים להציץ בשעונים.
18. במשחק כנס רגיל, אתה יכול לחיות על הטוויסט עד חצי שעה, מקסימום. יותר זמן מזה והטוויסט היה צריך לבא קודם, או סביר יותר שלהיות משחק בפני עצמו.
19. לכן לא בונים טוויסטים גדולים.
20. הם לא באמת משנים משהו – הטוויסט הוא רק הדרך שלך לכוונן את קצב המשחק. תאט אותו, תשנה את כיוון ההתקדמות.
21. הכיוון החדש, כך יתגלה, מוביל את המשחק לקצה צוק, שומט את הקרקע מתחת לרגלי הדמויות. ברוכים הבאים לסצנת הסיום.
22. זוכר את חלק א'? סצנת הסיום זה מה שיזכרו לך. תעשה אותה מאגניבה.
23. סוף המשחק שומט את הקרקע אך ורק מתחת לרגלי הדמויות. אפשר להפתיע את השחקנים, אבל אם לא היו רמזים למה שיקרה במהלך המשחק (הרמזים, אגב, יכולים גם להיות רק אווירתיים או סמליים. לא חייבים לגלות דברים מהעלילה), אז זה לא סוף המשחק בשביל השחקנים, אלא סתם סצנה מפתיעה שבאה רגע לפני שיוצאים מהחדר.
24. סצנת הסיום לא צריכה לסיים כל קו עלילה שהופיע במהלך המשחק, אבל היא כן צריכה להתייחס לכולם.
25. גם אם בהשמטה. השחקנים ישאלו את עצמם, ואותך, למה מר גיבור גיבורי שהיה אמור לבא להציל אותם לא הופיע. חייך במסתוריות, ורשום לעצמך לפעם הבאה לזכור להעלות את הדמות השולית הזו בחלק השני, כדי שתוכל לדעת אם מסיבה כלשהי השחקנים חושבים שהיא משמעותית וסומכים עליה שתופיע בסוף המשחק.
26. סוף המשחק הוא סוף המשחק, לא סצנת הסיום. הרגעים שלאחר סצנת הסיום חשובים באותה המידה, אם לא יותר, לתחושת הסיפוק ארוכת הטווח של השחקנים.
27. אל תבקש הערות – זה רק יגרום לשחקנים להתמקד במה שהיה רע.
28. להיפך, תגיד שאתה שמח שהם נהנו. עכשיו הם יחשבו שהם נהנו, ובטווח הארוך, עשית את עבודתך.
29. צא מהחדר בגב זקוף. עשית את עבודתך נאמנה.
30. התכונן לסבב הבא. שתה משהו.