וו, חגי עוד פעם היה עסוק בלהבחר לתפקיד של איש חשוב באוניברסיטה ובהתאם, אני כאן כדי להגיד לכם מה עבר כאן בזמן ששאר המדינה עקבה בעיניים פעורות אחרי הטיפשות התורנית של סלבריטאינו היקרים.
הכל התחיל כשחגי חשף לאט-לאט את העובדה שצריך לחשוף לאט-לאט את תוכן המערכה, כדי לתת תחושת עולם אמיתי. שימו לב לפסקת הסיום שלו – "…בפעמים הבאות אחזור לדיון…" – יישום פרקטי בפעולה, ואני כבר במתח!
אחריו הגיע גיל, והביא אנקדוטה מקבוצת המשחק שלו על הזמן והמקום לגלגולי קוביות. שווה לעקוב אחרי הדיון שבא אחרי המזוזה – היה אקשן. אחריו טלי הצטרפה לגל הסיפורים האישיים, עם חוויות מניסיונה להריץ נוביליס – והפסידה עשרות נקודות על משחק מילים בכותרת. סיפור אנושי מרגש שגם בא עם כמה עצות די מוצלחות בתגובות. כנסו כנסו!!!1
אני המשכתי את שבוע הפרטיות הפומבית עם להג קל על ספרי משחק משנות התשעים והתבכיינות על קנייה לא מוצלחת. יבב לי נהר, כמו שאומרים בלועזית. חגי חתם את הגולל על שבוע ההחצנה הזה עם מזוזה העוסקת בסיום המערכות שלו וניסיון זול לעורר בנו קנאה. חגי, זה לא יעזור – אנחנו לא מקנאים בזה שיש לך מלא מערכות, בדיוק כמו שאנחנו לא מקנאים בזה שאתה איש חשוב באוניברסיטה!
בשבוע הבא – סלבריטאים יהיו סלבריטאים, חגי יהיה פוליטיקאי וציפור קטנה לחשה לי שכאן כותב חדש יחזיר לחיים נושא ישן. אני אוהב ציפורים, במיוחד כשהן לוחשות.