הייתי אמור לכתוב טור על דברים שלמדתי באייקון, אבל אייקון השנה בעיקר הזכיר לי למה לא כדאי לשחק משחקי תפקידים בכנסים. כמובן שלחלק מהסיבות יש חריגים כמו משחקים חיים או כנסים קטנים עם סבב אחד, אבל שווה לשקול את כולן כשחושבים לשחק בכנס. כמובן שיש דברים אחרים שאפשר לעשות בכנס, אפילו כנס שמוקדש למשחקי תפקידים, כמו לשרוץ עם חברים ולקנות שטויות שאתם לא באמת צריכים בכסף שיש לכם דברים טובים יותר לעשות איתו.
[הערת העורך: לאחר ההדים שעורר הפוסט של ערן, פורסם כאן בבלוג פוסט תגובה מאת אורטל טל]
כי המשחק לא הולך לרוץ. משחקים בכנסים מתבטלים מחוסר שחקנים כל הזמן, ולפעמים זאת אפילו המדיניות המכוונת של צוות הכנס. אתם הולכים להשקיע מזמנכם וכספכם בשביל להגיע ובסוף לא תוכלו לשחק במשחק שרציתם ותכננתם לשחק בו.
כי אתם הולכים לכתוב אותו לשווא. כדאי לכם לעשות פליי-טסט למשחק שאתם כותבים לכנס, כי זאת הדרך היחידה שלכם לוודא שאשכרה תריצו אותו (כי בכנס הוא לא הולך לרוץ). מצד שני, אם אתם מריצים אותו בפליי-טסט, למה להריץ אותו בכנס?
כי המשחק לא יהיה כתוב כמו שצריך. זה ידוע לשמצה שמנחים לוקחים על עצמם יותר מדי ומסיימים לכתוב את המשחק חצי שעה לפני המשחק, אם בכלל הם מסיימים לכתוב אותו. בכל מקרה, המשחקים לא אפויים מספיק בראש שלהם ונכתבו תחת לחץ זמן, ולכן יהיו פחות טובים.
כי לשחקנים לא יהיה מושג על מה המשחק. הכלי העיקרי של השחקנים לדעת על מה המשחק הוא הטיזר – שהוא כלי בעייתי מאוד כי בראש ובראשונה הוא כלי שיווקי, שאמור לגרום לשחקנים להרשם, ולא להסביר להם על מה המשחק. וזה בהנחה שהם בכלל קראו את הטיזר, ולא פשוט שאלו מה במקרה מתחיל עכשיו ויש מקום פנוי, או פשוט דחפו אותם למשחק הזה אחרי שהמשחק שהם באמת רצו לשחק בו התבטל כי לא היו מספיק שחקנים.
כי אין תיאום ציפיות, שזה הבסיס למשחק מוצלח. במקום שיחה על מה כולם רוצים לשחק ודיון מלא, יש רק טיזר שכותב המנחה – בלי משוב מהשחקנים – וגם אותו רובם לא קוראים ובטח שלא זוכרים. ככה מגיעים שחקנים שחלקם מחפשים הו!, חלקם מחפשים צחוקים, וחלקם לא יודעים מה הם רוצים, והמנחה מריץ משחק אתגרי.
כי רועש. בכנסים כמעט תמיד אתם תתקעו עם קבוצות אחרות באותו חדר, והרעש שלהם יפריע לכם – ולהיפך. זאת תהיה הסחת דעת קבועה ואתם תאלצו לצעוק וייגמר לכם הגרון. הרבה יותר נעים לשחק בסלון בבית.
כי כולם מגיעים במצב גרוע למשחק. אלא אם אתם בסבב הראשון בכנס, כל המשתתפים יהיו עייפים יותר מאשר במשחק בבית, וכמה שהכנס יותר גדול ככה אנשים יהיה יותר עייפים, מותשים, ולא מפוקסים.
כי משחק חד פעמי הוא פחות טוב ממערכה. במשחק חד פעמי אין את העומק – בסיפור, בדמויות, בעולם, ובאתגר – שיש במערכה. אין בו את התיאום המתגבר שיש ממשוב חוזר (מפורש ומרומז) במערכה. אין בו את מערכות היחסים בין השחקנים שמתרקמות במערכה. אין בו את ההשקעה הרגשית שיש למשתתפים במערכה.
כי משחק כנס הוא אפילו עוד פחות טוב ממשחק חד פעמי בבית. יש אפילו פחות תיאום ציפיות, אין היכרות בכלל בין רוב המשתתפים, המחויבות הרגשית של השחקנים כל כך נמוכה שהם מבריזים באחוזים אדירים, והרבה פעמים אנשים באים אליהם לא בגלל שהם רוצים לשחק בהם אלא כי הם רוצים למלא זמן או להנחות כדי לקבל כרטיסי חינם.
וואו, אני ממש לא מסכים. אמנם לא הייתי בהרבה כנסים אבל בכולם הלכתי למשחקי תפקידים וכל הטענות שלך היו ממש לא נכונות.
1. המשחק רץ. כולם.
2. המנחה לא כתב אותו לשוא, כי המשחק רץ.
3. המשחקים היו כיפיים וכתובים כמו שצריך למעט פגמים קלים.
4. הטיזר הספיק בכל המקרים כדי להבהיר על מה יהיה המשחק.
5. אפשר לעשות תיאום ציפיות מהיר של חמש דקות.
6. לא הרגשתי שקבוצות אחרות מפריעות לי יותר מדי.
7. לא הרגשתי ששחקנים היו עייפים או לא מפוקסים, גם בערב.
8. משחק חד"פ הוא פחות טוב ממערכה אבל עדיין כיף.
9. בכנס אני יכול לפגוש אנשים חדשים ולהתנסות בדברים שאני לא יכול בבית.
ושים לב- לא מדובר על משחק או שניים אלא על הרבה יותר מכך.
בקיצור, אני מרגיש שמה שכתבת כאן אולי מפרט כמה מהפגמים האפשריים של משחקי כנס (וגם קצת של חד"פים בכללי), אבל ממש לא מהווה סיבה לא ללכת למשחקי תפקידים בכנסים.
יש לך שם לפחות 4 נקודות שנפתרות ע"י "תכתוב טיזר טוב," ועוד 3-4 שנפתרות ע"י "תתאים את בחירת המשחק שלך למשהו שמתאים למשחק כנס."
לא שאני טוען שהדברים האלו קלים, אבל הם חיוניים, וברגע שעשית אותם – אתה כותש, אחת-אחת, את כל הבעיות שלך (חוץ מהרעש, נו).
ה*תפקיד* של טיזר הוא לתאם ציפיות, ולמשוך שחקנים. אם המשחק שלך לא מלא, אני חושד שהטיזר שלך היה גרוע. אם אנשים מגיעים בלי להבין למה הם נכנסים, זה כנראה כי הטיזר שלך לא הסביר. סורי.
בצורה די דומה:
אם אתה חושב שחד"פ הוא לא כיף, אז *אל תריץ חד"פים.*
אם אתה מתכנן חד"פ שדורש ים של תכנון וכתיבה, *תפסיק ותריץ משהו קל יותר,* או לחליפין – תבנה את המשחק פעם אחת, ותחזור ותריץ אותו שוב ושוב בכנסים הבאים, כשהוא כבר יהיה יציב וחזק.
אם אתה מריץ משחק שדורש רמת ריכוז גבוהה ושחקנים שהם לא "סתם" שחקנים אקראיים מהכנס – *אז זה לא משחק טוב לכנס.*
משחקי כנס הם, בעיני, דבר מיוחד ונפלא. מקום לעשות דברים קצרים, קולעים, ויוצאי דופן. דברים שבחיים לא היה אפשר להחזיק למערכה שלמה, או אפילו מיני-מערכה – אבל בתור חד"פ, הם טעימה נהדרת. של שיטה מוזרה; מכאניקה יוצאת-דופן; דמויות חצי-שבורות שאפשר, ב-4 שעות, לשבור עד הסוף. (באייקון האחרון, המשחק שלי הסתיים עם 3 מ-4 הדמויות מתות בנסיבות הכי טרגיות שהשחקנים הצליחו להמציא לעצמם. זה היה נפלא. ואני לא מדבר על רצועת הפרנויה.)
אקיצר – אם זה מאמר קליקבייט, אז ניחא. אבל אם אתה באמת ובתמים לא אוהב משחקי כנסים ומרגיש שהם תמיד יוצאים לך גרועים, אז סחטיין, עזוב אותך ממשחקי כנסים, ותשאיר לדבר על הנושא האנשים שמתעניינים בו ויודעים לעשות אותו טוב.
הסיבה העיקרית שהושמטה מהמאמר לגבי למה לא לשחק בכנסים היא שזה מכריח אותך להגיע לכנסים. כלומר להידחף למקום צפוף מלא באנשים וזו חויה שאישית פשוט מחרידה.
מצטער, אבל זה ממש נשמע כמו פוסט שכתב בחור שהתבטל לו משחק באייקון או ביגור והוא לא הצליח לצאת מהטאנטרום הילדותי שלו.
הניחוח שעולה מהכתוב כאן מזכיר לקורא שמשחקי כנס הם בכלל "פויה" ו"איכסה" ולא טעים כמו השניצל וצ'יפס של סבתא נחמה.
אשריכם שמשחקים שלכם בכנסים לא התבטלו, אבל זאת עובדה קיימת שמשחקים מתבטלים, וזה עניין של היצע וביקוש. גם אם כולם כותבים טיזרים טובים, יש יותר מקומות משחקנים וזה עניין של ארגון.
תיאום ציפיות בטיזר זה כמו שיחה של מברק אחד – אין לך דרך לדעת שהצד השני הבין אותך. ותיאום ציפיות בתחילת המשחק זה מאחר מדי בשביל לשנות את המשחק או להחליט שאתה לא רוצה לשחק בו.
כמובן שגם הנקודות האחרות שלי לא בהכרח רלוונטיות לכל משחק, אבל הן עלולות לפגוע במשחק כנס, וצריך להתחשב בהן. גם לא טענתי שאין יתרונות למשחקי כנסאו שחדפים שהם לא כיף – מן הסתם אני גם לא חושב ככה, כי אני משחק ומריץ בכנסים. אבל צריך לחשוב על הנקודות כשהעלתי כששוקלים משחק כנס. ואכן, הנקודות של זיו (לדוגמה, משחק שלא דורש ריכוז) הן מסקנות מעולות שיוצאות מהמגבלות האלה.
פינגבאק: למה לשחק משחקי תפקידים בכנס: פוסט אורח מאת אורטל טל | משחק בתיאוריה
פינגבאק: איך אפשר, בכל זאת, לשחק משחק טוב בכנס | משחק בתיאוריה
פינגבאק: למה לשחק משחקי תפקידים בכנס | משחק בתיאוריה