פוסט זה תורגם על ידי חגי אלקיים (ונערך על ידי יותם בן משה), מתוך הטור Dungenomics של הכותבת אמילי דרזנר-ת'ורנבר, שמתארח בבלוג Critical Hits. הפוסט המקורי נמצא כאן.

החבורה מתייצבת לפני הלורד המקומי של העיירה הקטנה שהם עוברים דרכה, בתגובה למודעת דרושים: הרגו את העוג המקומי בעבור 100 פיסות זהב! שמוליק העוג מאיים על הדרכים שמובילות אל הקרקעות והכפרים של הלורד, אז הלורד רוצה להיפטר משמוליק. אתם, ההומלסים הרצחניים¹ שעברו כאן במקרה, אומרים לעצמכם "היי, לנו יש כלי נשק, לנו יש יכולות, לנו יש נק״ן, אנחנו יכולים להיפטר משמוליק." ואתם אכן נפטרים ממנו! הלורד המקומי נותן לכם 100 פ"ז (ואתם כמובן מקבלים את הנק"ן שהעוג היה שווה), וההומלסים הרצחניים ממשיכים בדרכם.

מאיפה הגיעו 100 הפ"ז האלה מלכתחילה?

אם אנחנו מניחים שעולם הפנטזיה שבו חיים ההומלסים הרצחניים שלנו הוא "פחות או יותר מערב אירופה בימי הביניים" עם קצת נפנופי ידיים על אלפים, הרי ש-90% מהאוכלוסיה עובדת בחקלאות. נכון, קסמים יקרים יכולים להפוך את החקלאות לטיפה יותר אפקטיבית עבור כלל האוכלוסיה, אבל רוב השטח הכפרי מורכב מאחוזות של לורדים שחולשים על תערובת של צמיתים ואיכרים חופשיים שמעבדים את האדמה. אפילו האלפים צריכים לאכול – או שאולי לא, אבל אנשים כן. לאורך הדרך יש מדי פעם פונדק ויש כמה ערי שוק עם שווקים מתפקדים, ואלה המקומות שבהם חברינו, ההומלסים הרצחניים, מסתובבים.

אלא אם הלורד הזעיר מחזיק במכרה מסוג כלשהו, יש לו כמות מוגבלת של דרכים לגייס את 100 הפ"ז המדוברים:

1. לסחוט את האיכרים. למה לטרוח לשלם בעצמו 100 פ"ז כדי להיפטר מהעוג, כשלאיכרים בטוח יש כמה מטבעות שמוחבאים מתחת למרצפות איפושהו? בשביל זה יש שריף. אפשר לסחוט את הצמיתים והאיכרים החופשיים – לאיכרים החופשיים האלה תמיד יש מזומן. תהיתם אי פעם למה במהדורה הראשונה של מבוכים ודרקונים פרסים כספיים תמיד יהיו בשילוב מוזר של מטבעות? כל עוד זה מסתכם ב-100 פ"ז, למי אכפת שהלורד סחט מכל איכר כמה מטבעות נחושת?
2. לפשוט על כפר קרוב. למה לסחוט את האיכרים שלך, שבטוח יתמרמרו על העובדה שסוחטים אותם, כשאתה יכול ללכת לשרוף כפר של לורד יריב ולסחוט באיומי חרב 100 פ"ז מהאיכרים שלו? בסך הכול צריך לאסוף את החבר'ה שגרים עם הלורד הזעיר, כמה סוסים, כמה חרבות, כמה בקבוקי יין… זה לא כזה סיפור, להפיל כמה איכרים – להתעמת עם עוג זה כבר סיפור אחר לגמרי. עוג זה כבר עסק רציני.
3. לסחוט את בן הערובה. בן ערובה? איזה בן ערובה? מאיפה הגיע בן ערובה? הלורד הזעיר בטוח יצא, באיזשהו שלב, למלחמה ביחד עם הלורד שלו. וללורד ההוא מצדו יש לורד שאחראי עליו – דוכס או רוזן או משהו. והדוכס הזה יצא מורווח בפעם האחרונה שהוא יצא למלחמה והרס כמה כפרים שלווים. הלורד הזעיר, עם המון מזל, הצליח להביס אביר יריב, ועכשיו האביר הזה נמצא אצלו ואוכל את כל האוכל. אבל המשפחה של האביר הזה היא קבוצה אחרת של לורדים עם איכרים משלהם לסחוט, אז הלורד האצילי המקורי שלנו שיש לו בעיות עוגים משגר קריאה לקצת מימון, והופ, 100 פ״ז בדרך אליו.

החבורה שלנו הולכת והורגת את העוג. לעוג כנראה יש כמה חברים גובלינים, אולי כמה אורקים, ואם יש לו כריזמה גבוהה אז גם דובלין. החבורה מביסה את האויב, אוספת קצת פיצ'יפקעס, ומצילה את הכפר. הידד! הכפר השלו ניצל! הם גיבורים! הלורד הזעיר נותן להם 100 פ"ז כדי שילכו, כי הוא צריך לחזור לעניינים ולוודא שהיבול של השנה מגיע בזמן כדי לכסות את ההוצאות שלו על המלחמה של הלורד שלו.

וההומלסים הרצחניים באמת הולכים, כי יש להם 100 פ"ז שבוערים להם בכיס, והם צריכים לבזבז אותם.

חברות חקלאיות בימי הביניים חוו מעט מאד אינפלציה לאורך זמן רב. מעט מאד כסף נכנס למערכת המקרו-כלכלית שהיה יכול לגרום לתנודות מחירים, ומערכת הגילדות המרושעת השאירה את המחירים בגובה קבוע באופן מלאכותי. העלות של חיטה הייתה העלות של חיטה. כדי שמחירים יעלו, מישהו היה צריך לזרוק דליים של מזומן על החברה ככלל. לצמיתים היה מעט מאד כסף כי הם היו צמיתים, לאבירים (לורדים זעירים) היה מעט מאד כסף כי הם היו צריכים לשלם על כלי נשק ולהעביר כסף ללורדים שלהם… היית צריך לזחול די הרבה במעלה ההיררכיה כדי שההומלסים הרצחניים יגיעו לריכוז רציני של עושר.

אבל אז כמה הומלסים רצחניים שואבים 100 פ"ז מקהילה קטנה ומקומית, מוצאים את עיר השוק הקרובה, ומבזבזים שם את כל הכסף כמו סוכנים מטורפים של היד הנעלמה. 100 פ"ז זה לא סכום שקונים בו משקאות – הם סכום שקונים בו את כל הבר. הדבר הכי טוב שיכול לקרות לקהילה הוא שההומלסים הרצחניים ייקחו את הכסף וילכו.

היות שאני מתעניינת בלחצים הכלכליים הפועלים על קבוצות של אלפים וגמדים בחברה פיאודלית שלוקחים כלי נשק, מסתובבים ברחבי הספר והורגים עוגים, אני יכולה לשחק עם זה ולראות מה האפשרויות של החבורה שלנו אחרי שהם מבזבזים 100 פ"ז על וויסקי.

1. לעבור אל הלורד הבא ולקחת עוד עבודה עם נטייה טובה וכוונות טובות, ולהציל עוד כפר שלו. התהליך מתחיל מחדש, מלבד העובדה שהפעם ההומלסים הרצחניים דורשים 250 פ"ז במקום 100 פ"ז, כי הם עלו דרגה ויש להם צורך בכלי נשק וחומרי גלם יקרים יותר. הם ממשיכים ככה עד שהם נלחמים בבוס הגדול בסוף המודול, ומשמידים את הכלכלה המאוזנת של מדינה קטנה כשהם מבזבזים את כל האוצר בעיירת שוק קטנה. אולי כשההרפתקה מסתיימת, ההומלסים הרצחניים משתדרגים והופכים לחברת שכירי החרב הרצחניים. למה להרוג גובלינים כשאפשר להרוס עיירות ולהביס את הלורדים הזעירים? אפשר להיפטר מהמתווך.
2. לעלות בסולם מלורדים זעירים ללורדים גדולים ולכנסיות. אם למישהו יש כסף, זה למקדשים המקומיים שנמצאים ברחבי הארץ וסוחטים מהאיכרים החופשיים ומבעלי האדמות הבינוניים את המזומן שלהם (בגלל שאין להם אתרי סגידה משל עצמם). בדרגות גבוהות יותר, ההומלסים הרצחניים יכולים לסחוט אנשים שסוחטים אנשים שסוחטים את מעמד האיכרים בהמוניו. לא רק שזה רווחי יותר ומוציא מאיזון את החברה החקלאית מהר יותר, זה גם יעיל יותר עבור דרגות גבוהות!
3. להגיע לעיר גדולה – נחזור לזה עוד רגע.

אחרי שהלורדים הזעירים והלא-כל-כך זעירים נסחטים כמה פעמים על ידי ההומלסים הרצחניים, הם צריכים להתמודד עם התלבטות משלהם, כי הם צריכים להביא את החיטה שלהם לשוק, אין להם מושג איך להתחשב באינפלציה, והם ממש צריכים לשלם על כל מיני דברים והחבורה הזאת ממש חייבת להמשיך הלאה למקום אחר. הם יכולים:

1. לשכור עוד חבורה של הומלסים רצחניים ולשלח אותם בחבורת ההומלסים הראשונה, בעבור עוד 100 פ"ז, בתקווה להשמדה הדדית.
2. לגייס צבא כנגד ההומלסים הרצחניים – או במילים אחרות, ״תודה שהצלתם אותנו, עכשיו בבקשה לכו רחוק רחוק מפה ותפסיקו להשיג עבודות בכל אחוזה בדרך בבקשה.״ אולי גיוס צבאי נרחב הוא הדרך הטובה ביותר להיפטר מהמגיפה של הרפתקני סדר-טוב שרק רוצים לעזור לעניים ולמדוכאים כנגד כוחות הרשע?
3. להצטרף אליהם. הרבה יותר שווה להיות הומלס רצחני מאשר לנהל קרקעות כאביר. קח חרב, ברור שהם צריכים דב"ש לוחם שיצטרף אליהם! מי לא צריך אחד? יש ענק סערה שמאיים על הכפר מעבר לרכס ההוא.

ועכשיו חבורת ההומלסים הרצחניים בדרגה, נגיד, 7 או 8, שהצילה הרבה כפרים בדרך, מובילה צבא קטן של לורדים זעירים לשעבר שעוזרים להם לתקן את עוולות העולם תוך כדי שהם משמידים את ארצות הספר. באיזשהו שלב איזה דוכס או רוזן או אפילו מלך יהיה חכם ויפנה אותם נגד האויבים שלו תמורת שוחד של, נניח, 10,000 פ"ז, שאותם הוא כנראה סחט בלי בושה ממאה אלף איכרים משלמי מיסים…

הומלסים רצחניים הם חדשות רעות לכלכלת ימי-ביניים מערב אירופאית שמלאה באלפים. תגידו שלום ליציבות הכלכלית ארוכת-הטווח של ההוביטים מהפלך.

ערים – כל כמה שהן קטנות, מטונפות ומעטות – הן המסגרת האזרחית והכלכלית היחידה שיש בה מספיק עושר כדי לתמוך בצרכים של הומלס רצחני ממוצע ובריא שממשיך לעלות דרגות. 100 פ"ז יכולים להיעלם אל תוך הרחובות של עיר כמו מים אחרי הגשם. גילדות סוחטות זו את זו. אנשי כנסיה בעלי אדמות מנהלים את המקדשים שלהם מהערים. ממשלות בונות שם את המרכזים שלהן. אלה אנשים עם מזומן רציני. לא משנה מאיפה הם השיגו את המזומן הרציני – יש להם אותו. לאף אחד לא אכפת מאצילים בעלי אדמות – הם מרוששים. יש איזו גילדה שיש לה טינה ישנה כלפי גילדה אחרת ורוצה לקבל את מה שמגיע לה, וכל מה שהיא צריכה זה קבוצה של הומלסים רצחניים שעלו דרגות ושאבו את כל הכסף מהספר.

תארו לעצמכם את הנוכל שלקח רקע של אומן גילדה ושלוש דרגות במקצוע היוקרה ״מבקר מס״, שמוודא שעכשיו שהחבורה היא חלק מהעיר, הם משלמים את החובות שלהם לגילדות עצמן…

כשלגילדות אין מספיק כסף, איזשהו לורד של עיר מדינה עשירה שלא מתעסק עם דברים כמו קרקעות ורנטות, אלא עם דברים אמיתיים כמו פרוטו-בנקים ונמלים, צריך שיבזזו איזשהו יריב שלו. הנה, קחו מגילה של כדור אש, לכו תבזזו! מקווה שלא תחזרו אף פעם.

עם אינסוף זמן ותחת לחצים כלכליים ריאליים, כל חבורות ההרפתקנים הופכות לרעות-ניטרליות.

יש הרבה מה לומר על הנושא הזה, ואפילו לא התחלנו לגעת בהלוואת כספים, הלוואה בריבית ורנטות. זו תקופה בלי בנקאות אמיתית – איפה באמת מאחסנים ההומלסים הרצחניים את הכסף שלהם? – ומעט מאד מִטְבָּעוֹת שטובעות מַטבעות. לורדים נותנים להומלסים רצחניים שטרי חוב שאין להם כוונה לשלם, ואז פתאום לורדים אחרים ינסו לפדות אותם. פוליטיקה קטלנית של גילדות ואיכרים חופשיים שמוכנים להשתמש בהומלסים רצחניים כדי לטפס בציפורניים במעלה הסולם הכלכלי ולקנות לעצמם תואר אצולה. וזה רק מה שמתגלגל לי בראש. ההומלסים הרצחניים מסתמכים על מערכת בלתי נראית כדי להזין את הצורך שלהם "לעשות טוב": העושר של הכנסייה, הרנטות שגובים האצילים, השליטה של הגילדות, רשתות של עיירות שווקים שמושמדות בגלל הרפתקנים שקונים יותר מדי בירה.

מקורות

החבורה הלבנה היא הדוגמה ההיסטורית הטובה ביותר לחבורת הרפתקנים חמדנית שעשתה בלגן בצרפת ובאיטליה של המאה ה-14. ראי רחוק של ברברה טוכמן מתאר בפירוט מלבב את החבורה הלבנה ואת התפקיד של שכירי חרב בחברת ימי הביניים.

כל דבר שנכתב על המוות השחור הוא מעולה כדי לחקור מה קורה כשמחלה מוציאה מאיזון מערכת פיאודלית תקינה. ההיסטוריה של הדפוס מכניסה אתכם לטקטיקות של מלחמת גרילה בין גילדות ויזמים חופשיים (הדפוס מעולם לא נשלט על ידי גילדות) וכמה רחוק הם ילכו כדי לדפוק אחד את השני. ברצינות, ההיסטוריה של הדפוס והמלחמות בין בתי הדפוס שרצו להימנע משליטה של גילדות היא הסיפור ההיסטורי הטוב ביותר שאף אחד לא מכיר.

בספר חוב: 5,000 השנים הראשונות יש פרק על כלכלה מערבית בימי הביניים שמתאר מה קורה כשמישהו מבזבז כמויות עצומות של מזומן בחברה עם מעט מזומן (רמז: היפראינפלציה אדירה, תשאלו את הספרדים!).

אני בדיוק קוראת את הסיפור של אנגליה מאת מייקל ווד, שמתאר את החיים בחברת ימי הביניים והרנסנס בפרטים אנושיים ומלבבים. וגם: אקדמאים הם דבילים. אם חשבתם שמנזרים הם דבר גרוע, תדעו שהם כלום לעומת אוניברסיטת מדעי הרוח בשנת 1300.

אין שום מקור טוב יותר לרעיונות מהחיים עצמם.