כן כן, אנחנו בפגרה, אבל יש מטרות נעלות לפעמים: DriveThruRPG התחילו מגבית למען נפגעי רעידת האדמה בהאיטי, וחברות המשחקים נתרמו לעניין: כל מי שיתרום 20 דולר דרך האתר, יקבל במתנה כ-1500 דולר של ספרי PDF, ביניהם כמה רבי מכר זוכי פרסים ולא מעט פנינים פחות מוכרות. זו הזדמנות מצויינת להרחיב את האוסף פי כמה עשרות תוך כדי שאתם עוזרים לאנושות.
עמוד המוצר נמצא פה:
http://rpg.drivethrustuff.com/product_info.php?products_id=78023
אוקי, זה הולך להיות קצת ארוך, אבל האזרו בסבלנות, יש דברים חשובים אח"כ.
אז, מאיפה נתחיל? בראשית כתב מיכאל על ההתחלה ועל הסוף, ורמז שרק פעמיים זה לא באמת כי טוב, אני עשיתי שטויות עם אמריקאים, ערן כתב על הטעות הבנאלית ביותר בכתיבה ואני עניתי במשהו בנאלי אך מפחיד, מיכאל דייק בלשונו ובמטרת משחקו, ואני שלפתי רשימת מכולת מחנות הדיסקים, מיכאל נתלה באילנות ואני התחלתי להסביר איך מגיעים לרשימת מכולת שכזו, מיכאל התחיל עם שחקנים גרועים וערן המשיך עם זה ואני תוהה מה קרה להם וגם אני חושב שעכשיו אני אקח נשימה עמוקה ואנוח רגע.
הומ.
עכשיו, החלק השני של המזוזה הזו היה צריך להיות ארוך ומפורט יותר, אבל זו בדיוק הבעיה.
הגיעה תקופת הבחינות, ובנוסף לזה, אנחנו עסוקים נורא-נורא. יש מלא סיבות והן נורא מוצדקות, ואי לכך ובהתאם לזאת, "משחק בתאוריה" יוצאת לפגרה. אני יודע, אוף, אבל לא נורא – יש למה לצפות!
כי כשנחזור, יהיו דברים מגניבים. כותבים חדשים יכתבו בשפה מיושנת, כותבים ותיקים יעלו רעיונות חדשים ועבדכם הנאמן ימשיך ללהג, על אפכם ועל חמתכם. וגם על משחקי תפקידים.
אולי אפילו מדי פעם נעלה סיכום שבועיים במועדו, אבל בואו לא נתחייב לדברים מופרכים עד כדי כך.
עד אז – נתראה בשמחות.
עמוד דבר העורך של מגזין דרגון החדש עוסק בנושא שרציתי לכתוב עליו מזמן, ומסכם אותו מספיק טוב כך שאין לי כבר צורך לעשות זאת. השחקן שמתעקש לשחק "לפי הדמות" תוך התעלמות מצרכי החבורה – גם בתוך המשחק וגם מטא-גיימית – הוא פשוט שחקן שלא יודע לשחק מ"ת. מדי פעם אנשים אומרים "אין דבר כזה שחקן טוב\רע", אבל זה לא נכון: שחקן שאינו משחק באופן קבוצתי בתוך משחק שפועל כקבוצתי, הוא פשוט שחקן רע. כמו בכדורגל או כדורסל, או משהו כזה עם ספורט וכדור או משהו. אני לא סגור על העניין.
אפילו שמ"ת מתרחש רק בדמיון, לא כל קונספט דמות הוא לגיטימי, והמשחק אינו נותן חופש פעולה מוחלט ליצור כל מה שבא לך. יש גבולות, ומי שמתעלם מהם, סופו להיקרא חמור.
מנחים יקרים. בפעם הבאה שאתם מגיעים לחבורת כפויי הטובה, מתלונני השוא, שופכי הקינלי, מערימי הקוביות ומחרבי התכנונים שאנחנו קוראים להם "שחקנים", תעצרו לרגע, ותעריכו את מה שיש לכם. המשך לקרוא קטע זה »
אחת מהתוספות החשובות להנחיה שלמדתי בשנים האחרונות היא השימוש במוזיקה. אני ממש לא מומחה בנושא, אז קחו את מה שאני מציין כאן בערבון מוגבל, אבל הטיפים האלו צריכים לתת לכם התחלה ראויה בניסיון למצוא את סגנון ההנחיה עם מוזיקה האישי שלכם. המשך לקרוא קטע זה »
אם מישהו, בטעות כמובן, עדיין לא השתכנע מהתעמולה שלי על מרכזיות המושג "פעולה של השחקנים" במשחקי תפקידים, התלות שלה במערכת "מטרה-מכשול-אמצעי" כדי לקבל עניין, ובמערכת "אפשרויות (אמיתיות)-השלכות(אמיתיות)" כדי לקבל משמעות, הנה מישהו שמסביר את זה קצת אחרת ממני, אבל אני עדיין מסכים לכל מילה שם. משום מה, באחד האתרים התייחסו, מכל הנקודות, דווקא לאחרונה כחשובה ביותר. זו, כמובן, טעות.
האיש, למתעניינים, אמנם עוסק במשחקי מחשב, אבל הוא האחראי הראשי ל"נסיך הפרסי". ואם זה לא אילן גבוה, אז מה יגידו אזובי הקיר?
בהמשך לזה, בלי התהליך, רק הפרטים.
השחקנים שבאים אלי למשחק חד פעמי, לא יודעים מה הם אמורים לעשות במשחק. לנסות לפענח תעלומה? לפתח סצנות מעניינות? לחתור לעבר מטרת דמותם? מה לעשות? אני חייב לתת להם משהו לעשות. ולהבהיר שזה מה שעושים במשחק הזה. רצוי, כמובן, שמה שזה לא יהיה שאתן להם לעשות יהיה בנוי היטב ומעניין לעשותו. אחרת – יהיה משחק משעמם.
השחקנים שלי במשחק השבועי לא צריכים שאני אגיד להם מה לעשות. למה מי אני? מה, הם תינוקות בני שש וחצי? לא. הם לא. הם הרי משחקים במערכה הזאת כבר לא מעט זמן. מה הם צריכים? הם צריכים שאתן להם משהו להתעסק בו. נאפס חדש, שינוי בעולם המשחק, פריט מידע שהתגלה. רצוי, כמובן, שזה יהיה משהו מעניין.
למה הם לא צריכים שאתן להם משהו לעשות? כי אנחנו משחקים כבר שבועות רבים. הם כבר יודעים לבד מה הם אמורים לעשות, ויכולים להחליט לבד מתי בא להם לעשות משהו. למה השחקנים שלי במשחק החד פעמי לא צריכים משהו להתעסק בו? כי יש לנו ארבע שעות כולל אקספוזיציה וקיפול. אין לאף אחד זמן להתעסק בשום דבר.
האם אפשר להתעסק במשהו בלי לעשות שום דבר מיוחד? בטח. שחקנים יכולים להתעסק סשן שלם בחדר עם זוג עיניים על הרצפה, כמה חרפושיות טועות ושני ציורי קיר בלי לעשות שום דבר מיוחד. השחקנים, אני חוזר, מתעסקים.
האם אפשר לעשות משהו בלי להתעסק בשום דבר? בטח. אין דבר קל מלעבור משחק אקשן נפלא בלי להתעסק בדבר או מחציתו.
מתי מעניין לעשות משהו? אם יש לי מטרה ברורה, מכשול בדרך אליה, וכלים (שונים ומתאימים) לנסות להתגבר עליו. "מה השחקנים עושים"? משתמשים בכלים כדי להתגבר על מכשולים בדרך למטרה. המטרה ברורה. הדרך מתגבשת בתהליך.
מתי מעניין להתעסק במשהו? אם המשהו הזה מעניין אותי, יש בו פרטים שאפשר לתפוס, והחלטות שאפשר לקבל עם השלכות שונות שאפשר להרהר ביניהן. "איך השחקנים מתעסקים"? מפשפשים בפרטים ומהרהרים בדרכי פעולה אפשריות. הדרכים ברורות. המטרות מתגבשות בתהליך.
נדמה לי.
לדיון הזה (תתחילו מההודעה של Victor Surge) הגעתי אחרי שאיתמר הפנה אותי לסדרת הסרטונים הזו (צריך לחזור לטוויט הראשון ולהתחיל לראות מההקדמה, תעשו את זה אח"כ, ולא לפני שהולכים לישון). שימו לב איך האיש הצנום הולך ומשתלט על הדיון, וכמה פירושים שונים למה הוא, איך הוא נראה ומה הוא עושה מופיעים לאורך הזמן.
אם לא נכנסתם לקישורים, או שדחיתם את זה לאח"כ כי זה לוקח הרבה זמן, הסבר קצר: זה עץ על זיוף תמונות על טבעיות, ומישהו שם המציא יצור חדש – האיש הצנום, דבר שמתחזה לאדם בחליפה וצד ילדים. יש הסכמה של כל המשתתפים בעץ שהיצור הזה מאוד מפחיד. חיפוש באינטרנט של Slender Man יראה לכם שחושבים כך גם אנשים נוספים, מחוץ לקהילה הזו. גם אני חושב כך. והיופי הוא שמהר מאוד הופיעו כמה גרסאות שונות – כל אחד מצא את הפירוש שלו לרעיון הבסיסי. האהוב עליי הוא החליפה כהסוואה.
בסופו של דבר, היוצר מסביר איך בא לו הרעיון – הוא פשוט שילב כמה דברים שמפחידים אותו. ניחוש: דברים שמתחזים לבני אדם, בני אדם במידות יוצאות דופן, אנשים חסרי פנים בחליפות, מחושים. אפשר להוסיף עוד, אבל אין צורך.
בסופו של דבר, כדי להמציא משהו מפחיד חדש, צריך רק לאחד כמה פחדים קמאיים, כמה שיותר בסיסיים כך יותר טוב. לא צריך סיפור רקע מורכב, לא צריך ליצור אווירה. צריך רק לפנות למכנה המשותף הנמוך ביותר. משם השחקנים כבר יפתחו את זה בעצמם לכיוונים הרלוונטיים לעצמם.
כל שחקן\מנחה צעיר ששיחק יותר מכמה חודשים מבין מתישהו שבעצם, גם הוא יכול ליצור עולם מערכה. הרעיון כל כך מגניב אותו, שהוא מיד נכנס לזה בכל הכוח, ומתחיל, כמובן, במיתולוגיה של יצירת העולם.
